תא"מ 1986-11-15 שרעבי נ' יוסף

לפני תביעה בסך 64,900 ₪ בגין תשלום דמי תיווך.

התובע, יצחק שרעבי (להלן: "התובע") הוא הבעלים של סוכנות התיווך "לבנות עתיד". הנתבע עובדיה יוסף (להלן :"הנתבע") התקשר עם התובע וביקש לקבל שירותי תיווך בבלעדיות לצורך מכירת הדירה שבבעלותו ברחוב בובר בת"א. הוסכם כי שירותי התיווך יינתנו החל מיום 10.11.2014 ועד יום 10.05.2015 עוד סוכם כי המחיר המבוקש עבור הדירה יהיה 2,650,000 ₪. לאחר תום תקופת הבלעדיות ביום 15.06.2015 נמכרה הדירה למשה שגיא אשר (להלן: "הקונה") בסכום של 2,200,00 ₪. ימים בודדים לאחר מכן נמכרה דירה סמוכה לדירת הנתבע (להלן "הדירה הסמוכה") למר סמי אשר (להלן: "סמי"), אביו של הקונה.

טענות הצדדים

בכתב התביעה טען התובע כך:

• לטענתו, הוא ערך בירור וממנו עלה כי הקשר בין הקונה לנתבע נוצר במהלך תקופת הבלעדיות. לאור תוצאות הבירור טען התובע כי בדק את אנשי הקשר במכשיר הנייד שלו ומצא את איש הקשר "סמי אשר בקשר לבובר 29" . לטענתו, רישום זה מעיד כי לקונה, בנו של סמי, נודע על הדירה עקב פעולות השיווק שביצע. התובע טוען עוד כי שוחח עם בעלי הדירה הסמוכה, קרובי משפחתו של הנתבע, והללו העידו כי הקונה והנתבע ניהלו מו"מ בתוך תקופת הבלעדיות. לטענתו, ציינו קרובי המשפחה, כי הקונה ואביו הגיעו לדירה במהלך מרץ 2015 בזמן שהוא עצמו ישב שבעה על אביו המנוח. חיזוק לטענתו כי נוהל מו"מ ארוך בין הצדדים שתחילתו בתקופת הבלעדיות, מצא התובע בכך שסמי חתם על זיכרון דברים בנוגע למכירת הדירה הסמוכה ב- 19.5.2015 בעוד הסכם המכירה נחתם רק כחודש לאחר מכן.

• התובע טען בכתב התביעה כי הוא אינו תובע דמי תיווך מכוח חוק המתווכים אלא שהוא זכאי לדמי התיווך מכוח הסכמה חוזית המופיעה בסעיף 4 לחוזה ולפיה, הלקוח ישלם דמי תיווך לאחר תקופת הבלעדיות אם נחתם הסכם מכר עם גורם אשר נודע לו על הנכס או ראה את הנכס בתוך תקופת הבלעדיות. לטענת התובע הסכמה חוזית זו אינה סותרת את חוק המתווכים והוא תמך יתדותיו בעניין זה בע"א 60391-01-14 רי/האוס-אור הכיכר נ' לנקרי שם נקבע כי תניה דומה אינה עומדת בסתירה לחוק המתווכים.

  במהלך המשפט ביקש התובע צו המורה לחברת אורנג' למסור את פירוט השיחות שביצע התובע במהלך תקופת הבלעדיות. לאחר שניתן צו כאמור נמצא כי לא התקיימה שיחת טלפון בין סמי לבין התובע בתקופה האמורה. לעומת זאת נמצא שהתקיימה שיחה בין הקונה בנו של סמי לבין התובע במהלך חודש דצמבר 2014 למעלה משישה חודשים קודם מכירת הדירה. לאור עובדה זו, שינה התובע את גרסתו העובדתית וטען כי מי שהתקשר היה הקונה שהינו מתווך במקצועו, והוא אשר ככל הנראה ביקש לשמור דווקא את מספר הטלפון של אביו. יובהר, כי חרף השינוי בגרסה העובדתית, לא ביקש התובע לתקן את כתב התביעה, וממילא לא ניתנה רשות לתקנו.

• בהשלמת עיקרי הטיעון טען הנתבע טענה נוספת ושונה במעט מטענתו המקורית. לטענתו פעל התובע ע"פ סעיף 14 לחוק המתווכים והוא זכאי לדמי תיווך מכוח החוק. לטענתו, ההשהיה המכוונת של הנתבע והקונה היא פעולה בחוסר תום לב אשר מנעה ממנו להיות הגורם היעיל ע"פ החזקה המוקנית בחוק .

• עוד טען התובע כי סעיף 4 לחוזה נועד להתגבר על חסר בחוק ביחס להשהיה מכוונת של חתימת הסכם לאחר תקופת הבלעדיות ומשום כך אין הוא סותר אותו אלא משלים אותו.

הנתבע טען בכתב ההגנה כך: