תא"מ 19823-11-14

1.בפני בקשה לביטול פסק דין, שניתן בהיעדר הגנה ובמעמד צד אחד ביום 4.2.2015.

2.המבקשת טוענת כי מעולם לא קיבלה לידיה את כתב התביעה. לדבריה ביום 14.4.2015 קיבלה אזהרה מטעם לשכת ההוצל"פ וכך נודע לה על קיומו של פסק הדין העומד ותלוי נגדה. המבקשת טוענת כי התנהלות המשיב נגועה בחוסר תום לב משווע ורצופה בכשלים פרוצדוראליים. כתב התביעה הומצא לכאורה לבתה, רומיאל שטרן, אשר טרם מלאו לה 18 שנים. השליח לא שאל את בתה של המבקשת לגילה ולא הסביר לה את חשיבות המסמך אותו מסר לה. בתה הייתה ערב נסיעה לאביה המתגורר בארה"ב והתרשלה במסירת המעטפה לאמה וכתוצאה מכך המבקשת מעולם לא קיבלה את כתב התביעה. המבקשת טוענת כי היא לא התעלמה במודע מההליך ובוודאי שלא זלזלה בחובתה כבעלת דין אלא לא ידעה על קיומו של ההליך דנן. המדובר בתביעה שמהותה פיצויים בגין לשון הרע, ולטענת המבקשת, לא פרסמה היא הודעה בלובי הבניין אשר יש בה כדי להוות לשון הרע כלפי המשיב, כטענתו.

3.לטענת המשיב, ביום 10.11.2014 הגיש המשיב לבית המשפט הנכבד את כתב התביעה. כתב התביעה נשלח למבקשת לאחר משלוח מכתב התראה שאף הוא נמסר במסירה אישית לבתה של המבקשת, שנכחה בכתובת מגורי המבקשת, ולאחר תיאום טלפוני בין השליח למבקשת דרך בתה. ביום 25.11.2014 נמסר למבקשת כתב התביעה והזמנה לדין במסירה אישית באמצעות שליח לכתובת מגוריה. כתב התביעה נמסר לידי בתה של המבקשת שחתמה על אישור המסירה. טענת המבקשת כי בתה שהייתה כבת 18 (פחות מספר חודשים) התרשלה ולא מסרה לה את כתב התביעה מעידה כי המסירה נעשתה כדין. המבקשת לא העלתה בבקשתה את טענות ההגנה שלה כנגד התביעה ולא טוענת כי היא לא תלתה את המודעה נשוא הפרסום של כתב התביעה אלא טוענת באופן סתמי ומעומעם כי היא לא פרסמה בלובי של הבניין הודעה שיש בה כדי להוות לשון הרע כלפי המבקש. טענתה הסתמית של המבקשת מסתירה טפח אך חושפת טפחיים, וברור כי המודעה עליה חתום "ועד הבית", הרי היא המבקשת בעצמה, אכן מהווה לשון הרע. המבקשת לא טוענת כי קיימת לה הגנה בהתאם לחוק, כגון הגנת "אמת דיברתי" או כל הגנה אחרת ולפיכך סיכויי הגנתה קלושים.

5.לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין, מן הטעמים שיפורטו להלן:

א. ביטול מחובת הצדק נראה כי אין מקום להורות על ביטולו של פסק הדין מחובת הצדק. כתב התביעה הומצא למבקשת ביום 25.11.2014 ונחתם ע"י בתה, שנחזתה להיות כבת 18, לפי תצהירו של השליח המוסר, ואכן מתברר כי זהו גילה של הבת. בעניין זה אין כל משמעות לטענה כי גילה של הבת נופל מגיל 18, שכן בהתאם לתקנה 481 לתקסד"א, די בכך שלפי מראית עין מלאו לבת 18 עשרה שנים. לא זו בלבד, אלא שהשליח אף מציין בתצהירו, שניתן בתמיכה לבקשה למתן פסק הדין, כי הבת אף שוחחה בזמן ביצוע המסירה עם אמה ורק לאחר מכן קיבלה אותה לידיה וחתמה על אישור המסירה. לפיכך, לא מצאתי לקבל את טענת המבקשת לאי ביצוע מסירה כדין, אלא להעדיף את האמור בתצהירו של השליח, אשר אף מתחזק נוכח ביצוע מסירה דומה של מכתב ההתראה, דבר שלא הוכחש על ידי המבקשת.

ב. ביטול לפי שיקול דעת בית המשפט במסגרת זו על בית המשפט לבחון שני מבחנים אלו: האחד, סיבת מחדלה של המבקשת להתגונן, והשני, סיכויי ההצלחה כי הגנתה תתקבל. באשר למבחן הראשון, סיבת המחדל הנטענת, אשר כל כולה הטלת מלוא האחריות על בתה של המבקשת, אינה מהווה סיבה מוצדקת לאי הגשת הגנה במועד, אלא לכל היותר תירוץ ואמתלה להתלות עליה. אולם, מאידך, אין בנסיבות העניין לגלות זלזול מופגן בהליכים המשפטיים אלא לכל היותר רשלנות מצידה של המבקשת, אשר ניתן לרפאה בהטלת הוצאות. כל זאת בתנאי שלמבקשת קיימים סיכויי הצלחה כנגד התביעה. בחינת סיכויי ההצלחה של המבקשת, מגלה כי למבקשת סיכויי הצלחה כנגד התביעה, לאור טענותיה כי לא פרסמה היא את ההודעה הנטענת וכי בפרסום זה אין לשון הרע ואף קמה לה הגנת אמת דיברתי. די בטענות אלו כדי להעניק למבקשת את זכות הגישה לערכאות באמצעות ביטולו של פסק הדין ובירור טענות הצדדים כדין.

6.לאור האמור לעיל, מצאתי להורות על ביטולו של פסק הדין לפי שיקול דעת בית המשפט, וזאת בכפוף לתשלום הוצאות המשיב בסך של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 14 ימים מיום המצאת ההחלטה לידי המבקשת.

7.עם תשלום ההוצאות, תגיש המבקשת, בתוך 20 ימים מהיום, כתב הגנה לתיק בית המשפט. אי ביצוע האמור לעיל, יותיר את פסק הדין על כנו. 

ניתנה היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.