תא"מ 19801-02-16 יחיה ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

1.בפניי תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים.

2.התאונה התרחשה ברחוב דיזינגוף בתל אביב, בסביבות השעה 1:00 בלילה. מונית שהייתה נהוגה על ידי התובע והנתבע שכנגד ("התובע") נסעה לכיוון צפון. בנתיב הנסיעה של המונית חנו שני אוטובוסים, והמונית עקפה אותם ונסעה לשם כך בנתיב הנגדי. באותו זמן, ניידת משטרה שחנתה לפני האוטובוס הראשון פנתה שמאלה על מנת להיכנס לחניה שליד תחנת המשטרה שנמצאת ממול, ולשם כך סטתה לתוך הנתיב בו נסעה המונית במהלך העקיפה. בשלב מסוים התרחשה התאונה, כאשר הפינה השמאלית קדמית של הניידת פגעה בחלק הימני קדמי של המונית ליד הגלגל ו"שפשפה" את הדופן הימנית של המונית, עד שזו הצליחה לעצור.

3.לטענת התובע, כאשר הניידת סטתה לנתיב בו נסע במהלך העקיפה הוא כבר עבר את האוטובוס הראשון, ולא היה באפשרותו לעצור. התובע הכחיש כי נסע במהירות גבוהה. מטעם הנתבעת העידו שלושת השוטרים שהיו בניידת. לטענת השוטר שנהג בניידת, הוא פנה לנתיב לאחר שווידא כי הוא פנוי והחל לגלוש לכיוון החניה שנמצאת מעבר לכביש. לדבריו, רק לאחר שהמונית פגעה בניידת הוא ראה אותה. השוטרים האחרים שהיו בניידת העידו באופן דומה. אף אחד מהשוטרים לא העיד שראה את המונית כשהיא מתקרבת.

4.בעקבות התאונה, קיבל התובע פיצוי מחברת הביטוח שלו, והתביעה שבפניי הינה בגין ההפרשים בין הנזק שנגרם לו לבין הפיצוי שקיבל מחברת הביטוח. חברת הביטוח הגישה אף היא תביעת שיבוב נגד המדינה (תא"מ 14528-06-16), ובדיון בפניי הסכימו הצדדים כי ההכרעה בתביעה הנוכחית תכריע גם את גורלה של תביעת השיבוב. במסגרת התביעה שכנגד, עותרת המדינה לפיצוי בגין הנזקים שנגרמו לניידת.

5.לאחר שהאזנתי לעדויות, בחנתי את התמונות ועיינתי בסיכומי הצדדים, אני סבור כי מאזן ההסתברויות נוטה לכך שהאחריות על התאונה מוטלת על ניידת המשטרה. אין חולק, שהמונית הייתה רשאית לבצע עקיפה ולנסוע לצורך זה בנתיב בו נסעה. מן התמונות עולה, שלפני שניידת המשטרה סטתה לנתיב הנגדי, בו השתמשה המונית לעקיפה, היא עמדה בסמוך מאוד לאוטובוסים שחנו. בנסיבות אלו, היה על נהג הניידת להביא בחשבון כי שדה הראייה שלו מוגבל ביותר, וכי מי שעוקף את האוטובוסים אינו יכול לראות אותו. לפיכך, היה על הניידת לבצע את הפנייה בזהירות מוגברת. מעדויות נהג הניידת ושוטר נוסף עולה, כי הניידת הייתה בגלישה איטית, ולא בעצירה מוחלטת, כאשר התרחשה התאונה (עמ' 2, שורות 20-19; עמ' 3, שורות 22-21 לפרוטוקול). בנוסף, יש לזכור כי לפני שהמונית פגעה בניידת היא נסעה מרחק לא קצר של שני אוטובוסים בנתיב הנגדי, במהלכם היא לא הבחינה בניידת, מה שמחזק את הסברה שהניידת סטתה לנתיב זה ממש לפני התאונה. בהקשר זה יש להוסיף, כי נקודות הפגיעה של הרכבים – הפינה השמאלית של הניידת עם הדופן הימנית של האוטו – מלמדות כי התאונה התרחשה בתחילת הסטייה של הניידת לנתיב, עובדה המתיישבת עם גרסת התובע.

המסקנה המסתברת מכל האמור היא שהתאונה התרחשה מיד לאחר שהניידת סטתה לכיוון נתיב הנסיעה של המונית, בלא שהניידת הבחינה בה. מסקנה זו הינה יותר סבירה מההנחה כי הניידת הייתה בעצירה מוחלטת והמונית לא הבחינה בה.

6.ב"כ הנתבעת טען, כי המונית נהגה במהירות מופרזת, אולם לא הובאה לטענה זו כל ראיה. כזכור, השוטרים העידו כי לא הבחינו במונית עד הפגיעה. ב"כ הנתבעת טען כי הנזקים שנגרמו למונית מחייבים את המסקנה כי היא נסעה במהירות. התובע טען כי הנזקים מתיישבים היטב גם עם נסיעה לא מהירה שלו. בנסיבות העניין איני סבור שניתן להסיק מהנזקים מסקנות לגבי מהירות הרכב בלא חוות דעת מומחה, אשר לא הוגשה.

7.לאור האמור, התביעה מתקבלת והתביעה שכנגד נדחית.

הנתבעת תשלם לתובע סך של 8,318 ש"ח בגין ההשתתפות העצמית, דמי הכינון והבלאי שנוכו ממנו על ידי חברת הביטוח. לסכום זה יתווספו הפרשי ריבית והצמדה מיום 10.8.2015. לא מצאתי מקום לפסוק פיצוי בגין הפסד הנחת העדר תביעות או ימי עמידה, שעה שרכיבים אלו לא הוכחו כנדרש בתיקים מסוג זה. בנוסף לאמור, תשלם הנתבעת לתובע סך של 375 ש"ח בגין אגרת משפט וסך של 1,500 ש"ח שכר טרחת עורך דין.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, ז' אב תשע"ו, 11 אוגוסט 2016, בהעדר הצדדים.