תא"מ 19791-03-14 חסון נ' עזיזי אחזקות ושירותים בע"מ

1.תביעה לתשלום שיקים בסכום כולל של כ-30,000 ₪ בטענה כי הנתבעת עזבה את המושכר שהושכר לה ע"י התובע קודם לתום תקופת השכירות המוסכמת ובאופן חד צדדי.

התובע טוען כי המדובר במגרש בו מצוי מחסן וחדר עבודה שהושכר לעסק הנתבעת בדמי שכירות חודשיים בסך כולל של 4,930 ₪, ואולם חרף דרישתו כי תקופת השכירות תהא למשך שנה הסכים מנהל ובעליה של הנתבעת לתקופת שכירות בת חצי שנה בלבד, מיום 15.10.11 ועד ליום 15.3.12, ובין הצדדים נחתם הסכם שכירות בהתאם (בידי התובע עמוד ראשון בלבד של חוזה שכירות נטען זה).

לעמדת התובע לקראת תום חצי השנה פנתה אליו הגב' חופית עזיזי וביקשה בשם הנתבעת להאריך את תקופת השכירות ב- 12 חודשים נוספים, התובע הסכים לכך והגב' עזיזי מסרה לתובע 12 שיקים מעותדים נוספים עד ליום 15.2.13.

התובע סירב לבקשת הנתבעת לעזוב את המושכר טרם תום תקופת השכירות, הנתבעת ביטלה את השיקים הנותרים באופן חד צדדי, לא השיבה את מפתחות המושכר, נטלה מהמושכר ציוד – ארונית, כיסא ושולחן, ואף הותירה במקום מכולה וכלי עבודה השייכים לה.

2.הנתבעת טוענת מנגד כי לכתחילה הסכמת הצדדים האחת והיחידה היתה כי תקופת השכירות תתחדש בכל חודש וללא התחייבות ארוכת טווח. מסיבה זו לא התחייבה הנתבעת בהסכם לתקופה קצובה.

הנתבעת מצינת כי המדובר במחסן נטוש אותו שכרה רק בשל הצורך הזמני בפתרון עד למעבר למשרדיה ומחסניה הקבועים בקיבוץ כרמייה ועד שאלה יהיו מוכנים לקליטתה. בשל כך, הועמדו דמי השכירות על סכום העולה על שווים האמיתי לנוכח ההכרח באפשרות עזיבה מידית.

לגרסת הנתבעת מסרה לתובע 12 המחאות אך מחמת התחשבותה בו ולדרישתו לנוכח היותו אדם מבוגר ובמצב בריאותי בלתי תקין והסבריו כי יש בכך להקל עליו שכן מפקיד הוא את כלל השיקים למשמרת בבנק, באופן הפוטר אותו מהצורך בהתייצבות בכל חודש בבנק לשם הפקדתם.

אף משהודיעה הנתבעת לתובע, טלפונית ובכתב, בראשית חודש אוגוסט 2012, על עזיבת המושכר בתום החודש, ובקשתה במסגרת זו כי ישיב את השיקים הנותרים כפי התחייבותו, אישר התובע בפני נציגי הנתבעת, המצהירים, את העזיבה והדרישה וביקש כי יורו על ביטול השיקים מאחר שאלה הופקדו על ידו בבנק זה מכבר, וכי אין בדעתו כמובן לפרוע אותם.

בנסיבות אלה, הופתעו נציגי הנתבעת להיווכח בתביעת התובע הבאה בניגוד לכל הסכמותיהם, שעה שכמתוכנן עזבו את המושכר בעת שמקום מושבה של הנתבעת היה מוכן לקליטתה.

הנתבעת מצרפת את הסכם שכירות המשק במושב כרמיה, בו מוגדרת תקופת שכירות לטווח ארוך, לחמש שנים החל מיום 1.6.12, מועד בו החלה הנתבעת לבצע את המעבר עד למעברה הסופי והמלא בסוף חודש אוגוסט.

3.לאחר ששקלתי בטענות הצדדים, ומתוך מצרף העדויות, הראיות והנסיבות, כמו גם הימנעות התובע מהבאת ראיה מכרעת בעניין הנדון, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

מצאתי לתת אמון מלא בעדות המצהירים מטעם הנתבעת. בעליה של הנתבעת, מר אברהם עזיזי, העיד בפשטות ובקוהרנטיות כי יסוד כל ההסכמות בין הצדדים היה אלמנט העדר ההתחייבות, הדרישה למשהו לזמן קצר, לא לטווח ארוך וללא התחייבות בכדי שיוכל לצאת מידית.