תא"מ 19719-03-16 פרנק נ' א.א. ארומה ביג קריות בע"מ

לפניי בקשה לביטול פסק דין, שניתן על ידי בהעדר הגנה.

ראשית, אני דוחה את הבקשה להוספת תגובה מאת המשיב. אופן ניהול בקשה בכתב נקבע בתקנה 241 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לא ניתן לאפשר זכות תגובה אינסופית, במיוחד בשלב ביניים זה.

לגוף הבקשה, אני מוצאת כי המחדל בהגשת כתב הגנה במועד הוכח, והטעם שניתן לו דחוק.

כתב התביעה נמסר כדין, והאירוע היה בידיעת המשיבה ועובדיה המוסמכים. גם פסק הדין נמסר ביום 17/5/16. הטענה הסתמית לפיה "התיק נפל בין הכסאות" מעידה למצער על רשלנות, ואני נכונה לקבוע כי אין מדובר בזלזול ומעשה זדון מכוון, שכן אין לנתבעת כל תועלת מאי הגשת כתב הגנה במועד ומניהול הבקשה. הבקשה הוגשה במועד.

"אם יתברר, למשל, שהמבקש לא הופיע למשפט תוך גילוי זלזול מופגן כלפי בית המשפט וללא כל סיבה סבירה, הרי שיש להניח, שבית המשפט ייעתר לו, רק אם ישוכנע, שאחרת ייגרם עיוות דין בולט.

אולם אם מסתבר, כי אי ההופעה אירעה כתוצאה מצירוף נסיבות אומלל, מתוך אי-הבנה או בהיסח הדעת, או אף בשל רשלנות מסוימת מצד המבקש או בא-כוחו, ויחד עם זאת מסתבר, כי יש למבקש הגנה סבירה לגופו של עניין, כי אז יהיה בית המשפט נוטה, בדרך כלל, לקבל את הבקשה ולאפשר את ליבון הנקודות, השנויות במחלוקת, לגופן.

במקרה כזה יעדיף בית המשפט את השגת מטרתו העיקרית לעשות משפט וצדק על מגמתו לשמור על כללי הפרוצדורה בקפדנות וללא פשרנות מוגזמת (ראה: ע"א 717/72 [3], בעמ' 799, וכן: ע"א 84/81 (בר"ע 25/81) [4])" (ע"א 32/83, בר"ע 301/81 ויולט אפל נ' דוד קפח, פ"ד לז(3) 431 (1983).

לגוף התביעה וההגנה, אין מחלוקת ממשית אודות האירוע, והשאלה היחידה הינה שאלת גובה הנזק והקשר הסיבתי בין האירוע, בו נפל בורג לתוך הסלט, שרכש התובע מהנתבעת, לנזק נשוא התביעה.

חוות הדעת, שהגיש התובע, תומכת בטענתו, ותמליל השיחה, שהציגה הנתבעת תומך בטענתה. אין באף אחד מאלה כדי לשלול בירור הטענות לגופן וקביעת ממצאים על בסיס תשתית ראייתית מלאה. שיעור הנזק הינו לעולם שנוי במחלוקת (תקנה 84 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). אני קובעת כי הנתבעת הציגה הגנה סבירה בטענתה כי לא נגרם לתובע נזק משמעותי, או נזק בגובה הסכום הנתבע.

מדיניות בית המשפט בביטול פסקי דין שניתנו בהעדר הגנה מקלה, ובית המשפט לא יטה להנציח פסק דין, שניתן על יסוד תשתית עובדתית לא מלאה, אם ניתן לפצות על המחדל בהוצאות.

"... אין לנעול את שערי בית המשפט, בפני צד שיש לו טענה ענינית, לגופו של ענין, גם אם אותו צד חטא בסדרי הדין. על חטאו אפשר ל"הענישו" בפסיקת הוצאות. אולם, תמיד צריך לזכור, שהמטרה העיקרית של בית המשפט, לדון לגופו של ענין, ולהכריע במחלוקת האמיתית. כמובן, שאין לפרש דברים אלה, כאילו, אין ערך לסדרי הדין וניתן להתעלם ולזלזל בהם וכל חטא יכופר כאשר צד הפגין זלזול בסדרי הדין ולא תיקן את הטעון תיקון, גם כאשר ניתנה לו הזדמנות לכך, רשאי בית המשפט, לא להעתר לבקשותיו" (ע"א (מחוזי ב"ש) 1068/99 היבש נ' גבעתי, 31.1.2000, מופיע בנבו).