תא"מ 19679-08-14 איי. אי. ג'י ישראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' אגד אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ

 1.לפניי תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו לרכב מסוג מאזדה 5 (מ.ר. 38-266-69) בתאונה שארעה ביום 6.4.2014 בינו לבין אוטובוס של הנתבעת (מ.ר. 88-875-01). 

2.אין מחלוקת בין הצדדים כי התאונה ארעה בצומת T, בשעה ששני כלי הרכב פנו שמאלה מרחוב הרא"ה לדרך רבין בעיר רמת-גן. עוד אין מחלוקת כי שני כלי הרכב עמדו ברמזור אדום ויצאו לפנייה שמאלה כאשר מופע האור הפך ירוק: רכב התובעות יצא מהנתיב השמאלי ביותר הפונה שמאלה, ואילו האוטובוס יצא מהנתיב הנמצא מימין לו. השאלה היא איזה מבין שני כלי הרכב סטה מנתיבו וגרם בכך לתאונה.

3.הנהגת-התובעת גורסת כי שני כלי-הרכב היו הראשונים ברמזור, וכי לאחר תחילת הנסיעה – עוד לפני שהגיעה לעיקול שמאלה – היא הבחינה כי האוטובוס, אשר יצא כאמור מהנתיב שמימין, "דוהר" שמאלה (כלשונה) בלי לשמור על נתיבו אלא תוך סטייה לנתיב נסיעתה המיועד. או-אז, כך לדבריה, היא בלמה את הרכב ונעצרה, אך דא עקא, האוטובוס שהמשיך בנסיעתו "גרד" (כלשונה) בחלקו האחורי-שמאלי את הצד הימני-קדמי של רכבהּ.

4.נהג-האוטובוס מצדו טוען כי הוא פנה שמאלה תוך הקפדה על קשת רחבה ותוך שהבחין בכלי רכב שבנתיב השמאלי יותר פונים אף-הם וממשיכים בנסיעה. לגרסתו, לקראת סוף הפניה הוא הרגיש חבטה בכנף האחורית שמאלית של האוטובוס – חבטה שנגרמה על-ידי רכב התובעת, אשר להערכתו היה השלישי מבין המכוניות שהמתינו קודם לכן ברמזור בנתיב השמאלי ביותר.

5.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובחומר שצורף ושמעתי את הנהגים, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל. מדובר בתובענה בסדר דין מהיר ועל כן אנמק את מסקנתי-זו בתמציתיות.

6.עדותה של הנהגת-התובעת הותירה אצלי רושם מהימן. מצאתי כי עדותה הייתה סדורה ועקבית, ותיארה באופן אמין את הדברים כפי שנחקקו בזיכרונה. העדות גם התיישבה עם הנזקים שנגרמו. כאן המקום לציין, כי נהג האוטובוס – לפי דבריו – לא הבחין בתובעת עד אשר חש חבטה בחלק האחורי של האוטובוס, ובצדק טען בא-כוח התובעות כי בעדותו של נהג-האוטובוס הוא לא ייחס לנהגת-התובעת, למצער לא באופן מפורש, סטייה מנתיב נסיעתה לנתיב נסיעתו. מנגד, הנהגת-התובעת העידה כי ראתה את ההתרחשות עוד לפני רגע הפגיעה ובמהלכו, ודבריה, כאמור, שכנעו אותי במידה הנדרשת בהליך אזרחי.

7.אציין, כי בא-כוח הנתבעת טען שאין לשלול את האפשרות שהנהגת-התובעת הסבה את מבטה אל-עבר ילדיה הקטנים שהיו ישובים במושב האחורי. אולם, חוששני כי מדובר במקרה זה בספקולציה, ולא ראיתי כל בסיס להניח כי דווקא בעת הכניסה לצומת והפנייה שמאלה ניתקה התובעת-הנהגת את מבטה מן הדרך (תוך יצירת סיכון לה ולילדיה). כמו-כן ער אני לתמיהתו של בא-כוח הנתבעת מדוע הנהגת-התובעת לא הסיטה את רכבהּ שמאלה, אולם בנסיבות המקרה שלפניי סבורני כי משעה שהתובעת עצרה את הרכב כאשר ראתה את האוטובוס חותך את מסלולה, אין לייחס לא אחריות לאירוע.

8.לאור האמור, החלטתי לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת לשלם לתובעות את סכום התביעה, לאמור: 25,327 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה, כאשר מתוך הסכום הזה 21,877 ₪ הם לתובעת 1 ו- 3450 ₪ הם לתובעת 2. כמו-כן תשלם הנתבעת לתובעות את אגרת המשפט ושכר טרחת עורך-דין בסך של 3,000 ₪.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ה, 11 מרץ 2015, בהעדר הצדדים.