תא"מ 19598-05-14 החברה הכלכלית למשגב בע"מ נ' אסטרון עבודות הנדסיות בעמ

זוהי תביעה בסך 28,185 ₪ שלטענת התובעת חבה לה הנתבעת בגין עבודות גינון שוטפות שביצעה עבורה.

התובעת הינה חברה עירונית בבעלות מועצה אזורית משגב. הנתבעת מחזיקה במקרקעין בפארק בר לב שבתחומי המועצה (להלן: "הפארק"). בין הצדדים נכרת חוזה בעל פה, שלפיו תבצע התובעת את עבודות הגינון השוטפות בשטחה של הנתבעת, תמורת סכום של 1,500 ₪ ומע"מ לחודש. התובעת ביצעה את עבודות הגינון במהלך שנת 2012, והנתבעת שילמה לה עבורן. ביום 1.1.13 שילמה הנתבעת את התשלום האחרון. לטענת התובעת, היא המשיכה לבצע את עבודות הגינון בשטח הנתבעת עד סוף שנת 2013, אך הנתבעת לא שילמה לה עבור העבודות שביצעה החל מחודש ספטמבר 2012 ועד לחודש דצמבר 2013, חרף העובדה ששלחה לה חשבוניות לתשלום. ביום 29.12.13 וביום 22.1.14 שלחה התובעת לנתבעת דרישות לתשלום חובה (להלן: "מכתבי הדרישה"), אך הנתבעת לא שילמה את החוב. לטענת הנתבעת, שילמה לתובעת כמוסכם כל עוד מילאה התובעת את חלקה בהסכם. ואולם בשלב כלשהו חדלה התובעת מלהגיע לשטח ולטפל בגינה, שהוזנחה, ולכן חדלה הנתבעת מלשלם. אין חולק כי הנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה על ביטול החוזה או על סיום ההתקשרות. הנתבעת אף לא הגיבה למכתבי הדרישה.

גדעון שמי, בעליה של הנתבעת (להלן: "שמי"), מסר בעדותו כי בתחילת שנת 2013 התקיימה פגישה בינו לבין אבי טילר, מנהל הפארק (להלן: "טילר"), ובמהלכה התלונן באוזניו על כך שהתובעת חדלה לטפל בגינה. עוד מסר שמי, כי ביום 21.1.14, לאחר שקיבל את מכתבי הדרישה, צילם את הגינה, ובתמונות נראית הזנחתה.

פנחס בלחסן, סמנכ"ל תפעול של התובעת, מסר בעדותו כי לאחר הפגישה בין שמי לבין טילר, נפגש עם טילר, וזה הביא לידיעתו את תלונותיה של התובעת ביחס לביצוע עבודות הגינון. בעקבות זאת ערך סיור בשטחה של הנתבעת, וראה כי הגינון מטופל ומתוחזק כנדרש. העד הדגיש כי טילר אינו בעל תפקיד בתובעת.

טענת הנתבעת הינה שהתובעת הפרה את ההסכם בכך שלא טיפלה בגינה כראוי, ולכן אין היא זכאית לתשלום. נטל ההוכחה מוטל על מי שטוען להפרה. הנתבעת לא עמדה בנטל זה. לא הובאו כל ראיות לגבי מצב הגינה בחודש ספטמבר 2012. לא ניתן להסיק מתמונות מחודש ינואר 2014 מה היה מצב הגינה כשנה וארבעה חודשים קודם לכן. זאת ועוד: בהתאם לסעיף 8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, הדרך לבטל חוזה בעקבות הפרתו היא בהודעה של הנפגע למפר. אין חולק שבמקרה זה לא הודיעה הנתבעת לתובעת על ביטול החוזה. אוסיף, כי הואיל ולא נקבע בחוזה בין הצדדים משך ההתקשרות, הייתה הנתבעת רשאית להפסיקה, אף ללא הפרה, בהודעה לתובעת זמן סביר מראש. דא עקא שהנתבעת לא מסרה לתובעת הודעה כזו.

משלא הופסקה ההתקשרות, ומשלא הוכח שהתובעת חדלה לבצע את עבודות הגינון, על הנתבעת לשלם לתובעת עבור עבודות הגינון. עם זאת, אין מקום לחייב את הנתבעת בתשלום עבור מלוא התקופה שאליה מתייחסת התביעה, שכן התובעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה להקטין את נזקיה. התובעת חדלה מלקבל תשלומים מהנתבעת. חרף זאת המשיכה, לטענתה, לבצע את עבודות הגינון במשך כשנה לאחר קבלת התשלום האחרון, מבלי לפנות אל הנתבעת בדרישה לשלם את חובה או על מנת לברר מדוע חדלה משלם. אין מדובר בהתנהלות סבירה ומקובלת. כאמור, אילו פנתה התובעת לנתבעת זמן סביר לאחר הפסקת התשלום, יכולה הייתה להקטין את נזקיה. בנסיבות העניין, והואיל והנתבעת שילמה חלק מחשבונותיה באיחור של עד ארבעה חודשים, אני קובעת כי פרק זמן של ארבעה חודשים לאחר ביצוע התשלום האחרון הינו פרק זמן סביר, שלאחריו היה על התובעת לפנות אל הנתבעת. מכאן שהתובעת זכאית לתשלום עבור חודשים ספטמבר 2012 עד אפריל 2013.

לפיכך תשלם הנתבעת לתובעת סך של 14,160 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל, ותשיב לא את האגרה ששילמה.

זכות ערעור כחוק.