תא"מ 19569-04-14 פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' פלח אושר,תא"מ 29918-03-14 פרי ירוחם - חברה לרכב בע"מ נ' מורחי

1. תחילתה של תובענה זו בבקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בסך 17,272 ₪ אשר הגישה התובעת כנגד הנתבעות בגין דמי שכירות של כלי רכב.

התובעת צירפה לכתב התביעה הסכם שכירות, טופס מסירת רכב חתום בידי הנתבעות וכרטסת הנהלת חשבונות.

הנתבעות התגוננו, כל אחת בנפרד, והגישו התנגדות לביצוע התובענה אשר נדונו בתיקים אזרחיים נפרדים ולאחר מתן רשות להתגונן, אוחד הדיון בתיקים אלו והוגש כתב תביעה מתוקן אחד כנגד שתי הנתבעות.

יאמר כבר עתה כי לאחר שמיעת הראיות, ויתרה התובעת על תביעתה כנגד הנתבעת 2.

2. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי הנתבעת 1 חתמה על הסכם השכירות של רכב אאודי A6 ורכב טויוטה קורולה (להלן: "הסכם השכירות") ואף מסרה פרטי כרטיס אשראי ורישיון נהיגה.

פרטי הנתבעת 2 צוינו על פני הסכם השכירות כנהגת משנה ומסרה צילום של רישיון נהיגה והיא זו, לטענת התובעת, אשר נהגה ברכב בפועל.

התובעת צירפה צילום מסך של תנועות רכבים לחוזה השכרת רכב לפיו רכב האאודי הוחזק על ידי מי מהנתבעות בתקופה 16.2.09 עד ליום 1.4.09 והחל מיום 1.4.09 הוחזק רכב הטויוטה עד ליום 16.4.09.

התובעת מצרפת לכתב התביעה שתי קבלות על תשלום שני תשלומים, האחד על סך 2,000 ₪ אשר שולם במזומן ביום 25.3.09 והשני על סך 1,000 ₪ אף הוא במזומן ביום 31.3.09.

התובעת הנפיקה שתי חשבוניות מס האחת על סך 9,000 ₪ ביום 30.3.09 בגין דמי השכירות של רכב האאודי והשניה על סך 3,238 ₪ ביום 17.4.09 בגין דמי השכירות של רכב הטויוטה - שתיהן על שם הנתבעת 2.

בהמשך כתב התביעה המתוקן מפרטת התובעת בטבלה המעידה על יתרת חוב בגין שכירות כלי הרכב בסך 9,238 ₪ אשר לכך, טוענת התובעת, יש לצרף הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לסעיף 2ט להסכם השכירות עד ליום 10.11.13 והפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום זה ועד ליום הגשת התביעה כך שסכום החוב נכון ליום הגשת התביעה עומד על סך של 17,272 ₪.

התובעת בקשה לחייב את הנתבעת 1 מכוח הסכם השכירות עליו חתמה ואילו את הנתבעת 2 יש לחייב מכוח עילת עשיית עושר ולא במשפט.

3. הנתבעת 1 התגוננה וגוללה בכתב הגנתה, כפי שהוגש לכתב התביעה המתוקן, את סיפור המעשה.

לטענתה בעלה ובעלה של הנתבעת 2 היו חברים ובעלה של הנתבעת 2 בקש לשכור רכב. מאחר ולנתבעת 2 ובעלה לא היו כרטיסי אשראי הסכים בעלה של הנתבעת 1 להשאיל את פרטי כרטיס האשראי של הנתבעת 1 לצורך השכרת רכב לתקופה של יומיים.

הנתבעת 1 הכחישה את יחסי עבודה בינה ובעלה לבין הנתבעת 2 כטענתה.

מאחר והתובעת דרשה זהות בין שוכר הרכב ובעל כרטיס האשראי, הסכימה הנתבעת 1 לבקשת בעלה וחתמה גם על הסכם השכירות אשר הוגבל ליומיים בלבד.

בדיעבד, התברר לה כי הנתבעת 2 ובעלה, המשיכו להחזיק ברכב תקופה ארוכה בהרבה מהמוסכם ואף החליפו רכב, כאשר שולם רק תשלום בסך 3,000 ₪ המשמשים תמורה מלאה ליומיים להם הסכימה הנתבעת 1 לשלם במקומם.