תא"מ 19415-04-13 ש. שלמה רכב בע"מ ואח' נ' ברזילי ואח'

אלו הן תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שקרתה ביום 10.10.12.

הנהג ברכב התובעת סיפר בעדותו כי נסע בכביש בראש העין בנתיב דו מסלולי, כאשר נתיב ימין חסום עם רכבים שחונים, ונתיב שמאלי הוא צר מאחר שהעירייה הציבה גדר בשל עבודות שיפוץ. הוא נסע במהירות שבין 40 ל 50 קמ"ש והמשאית של הנתבע פשוט נכנסה לו לנתיב. לדבריו, המשאית יצאה מחנייה, ופגעה בכנף הימנית של רכבו, ומשכה את כל הרכב, במראה. כתוצאה מכך הוא הסיט את ההגה שמאלה כדי לא להמשיך את הפגיעה, ומאחר שמרחב התמרון צר, הוא פגע בכל גדר ההפרדה שמשמאלו.

לדברי הנתבע, הוא נכנס עם המשאית לחניה בין שני רכבים, עם הפנים קדימה והחלק האחורי בלט החוצה. מכיוון שהכביש צר, הוא ניסה להתיישר כדי להכניס את החלק האחורי פנימה ולכן עשה תיקון חנייה. הוא נכנס לאחור כדי שהחלק האחורי ייכנס פנימה ובדיוק באותו זמן פגע בו רכב התובעת, שנעצר כ - 40-50 מ' אחרי התאונה. לדבריו, נהג התובעת התנצל ואמר לו שהוא לא ראה שהנתבע מאותת.

הנתבע הגיש לבית המשפט תמונות שצולמו בסמוך לאחר התאונה. ניתן לראות בתמונות כי בנתיב הימני חונים ורק הנתיב השמאלי מאפשר מעבר לרכב אחד, כאשר משמאלו גדר הפרדה עקב עבודות בכביש. לעניות דעתי, כאשר המשאית בולטת מנתיב החניה, לא יתאפשר מעבר של רכב בנתיב השמאלי, שכן היא מפריעה למעבר כזה. לפיכך, ניתן להסיק כי נהג התובעת לא היה חולף בנתיב אלמלא הוא היה פנוי, שכן המשאית היתה מפריעה לו למעבר.

ייתכן מאד שהמשאית בה נהג הנתבע תמרנה באופו שהפתיע את נהג רכב התובעת וזאת ניתן ללמוד מכך שהנהג ברכב התובעת הסיט את רכבו בפתאומיות שמאלה. מדובר בתגובה ספונטנית להתרחשות פתאומית בכביש. מתוואי הכביש ניתן לראות כי שדה הראיה לנהג התובעת פתוח. מתמונות המשאית שצולמו מיד לאחר התאונה ניתן לראות כי הפגוש הקדמי של המשאית משוך לאחור מקצהו השמאלי. הדבר עשוי ללמד כי הפגיעה מתרחשת כאשר רכב התובעת חולף על פני המשאית ותוך כדי הפגיעה מושך את הפגוש קדימה. מצב זה אפשרי כאשר חזיתה של המשאית בולטת לנתיב השמאלי ולא במצב שבו החלק האחורי הוא שבולט לנתיב השמאלי, כפי שתיאר הנתבע . לפיכך, יש בכך כדי לתמוך בגרסת נהג התובעת כי התאונה מתרחשת כאשר הנתבע אמנם מבצע תיקון חניה אולם במהלך התיקון סוטה מעט שמאלה לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת. עוד יצוין כי הנתבע אמר בחקירה הנגדית כי לא ראה את רכב התובעת שכן בשל זוית המשאית לא שיקפה המראה את הדרך מאחורה, ולכן לא יכול היה הנתבע להעיד כי הנהג ברכב התובעת פעל שלא כדין.

בנסיבות אלו מצאתי כי האחריות היא על הנתבע.

הנזק הוכח באמצעות חוות דעת ומסמכים שלא נסתרו.

לסיכום: התביעה העיקרית מתקבלת. התביעה שכנגד נדחית.

הנתבע ישלם לתובעת בתוך 30 יום סך 11,709 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה מיום 31.12.12, בתוספת אגרת משפט כפי ששולמה, שכר עדות ככל שנפסק ושכ"ט עו"ד בשיעור 1500 ₪.