תא"מ 19363-10-13 ש. שלמה רכב בע"מ נ' משגב צובארי ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 4,622 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 29.05.2013 בין כלי רכב, מ"ר 55-071-79 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 70-999-62 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגות המעורבות בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

חרף העובדה שהצדדים הסכימו כי פסק הדין יינתן על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי לנכון ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי, כפי האמור להלן:

5.1.אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעת על פני גרסתה של נהגת רכב הנתבעות.

גרסתה של נהגת רכב התובעת מתיישבת יותר עם ההיגיון שבקרות התאונה מאשר גרסתה של נהג רכב הנתבעות.

כך למשל, גרסתה הראשונית של נהג רכב הנתבעות, כפי שהיא כתבה בהודעה לנתבעת 2, הייתה כי היא השתלבה עם רכבה לנתיב הימני על מנת לפנות ימינה ואילו רכב התובעת שהיה בנתיב הימני, המאפשר, כביכול, פנייה ימינה בלבד, המשיך ישר ופגע ברכב הנתבעות. יחד עם זאת, מחקירת העדות עולה כי מהנתיב הימני עליו נסע רכב התובעת היה ניתן להמשיך גם ישר ולא רק לפנות ימינה (עמ' 3, שורות 6-5 לפרוטוקול).