תא"מ 19306-04-15 קשר רנטאקר בע"מ ואח' נ' יעקב ואח'

הצדדים הסמיכו אותי להכריע את הדין בהתאם לסעיף 79א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 וזאת לאחר שהוסברה להם המשמעות הנובעת מכך, בצירוף הנמקה תמציתית. לאחר ששמעתי את נהג רכב התובעת בדיון מיום 29.12.15 וכן את עדי הנתבעים: הנתבע 1, מר בר מימון יוסף, נהג אוטובוס הנתבעת 2, ומר עומר לסר, נהג רכב אלדן, במסגרת דיון שהתקיים לפניי ביום 9.2.17, והתרשמתי מעדותם, ולאחר שעיינתי במכלול חומר הראיות בתיק, אני מוצאת לקבוע, כי יש לחלק את האחריות לגרם התאונה נשוא התביעה דנן, באופן שווה (50%-50%) בין נהג אוטובוס הנתבעת 2 לבין הנתבע 3 (שהינו גם צד ג'), מר נאדר רגבי. נהג הנתבעת 2 והנתבע 3 הם מעוולים במשותף, לכן חיובם כלפי התובעת הינו, ביחד ולחוד.

מן הראיות עולה, כי מדובר בתאונת שרשרת (להלן: התאונה), שארעה ביום 17.10.13 בשעה 16:30, או במועד סמוך, בכביש מס' 1 (בירידות מכיוון ירושלים, סמוך למחלף שער הגיא). בתאונה היו מעורבים חמישה כלי רכב, על פי הסדר הבא: רכב התובעת, רכב הנתבע 1, אוטובוס הנתבעת 2, מונית מסחרית של הנתבע 3 (כנגד נהג המונית ניתן פסק דין בהיעדר הגנה עוד ביום 30.12.15) ורכב אלדן (אשר התביעה כנגד אלדן נדחתה בדיון מיום 9.2.17). מן ראיות אני למדה כי מדובר בשלוש תאונות נפרדות, אשר התרחשו אחת אחרי השנייה בסמיכות זמנים כאשר, בתאונה הראשונה (עפ"י מיקום הרכבים בשיירה) היו מעורבים רכב התובעת, רכב הנתבע 1 ואוטובוס הנתבעת 2. בתאונה השנייה, היו מעורבים אוטובוס הנתבעת 2 ומונית הנתבע 3 ובתאונה השלישית, היו מעורבים מונית הנתבע 3 ורכב אלדן (הנתבעת 4).

שוכנעתי מן הראיות והעדויות, כי תרחיש התאונה הסביר וההגיוני יותר בנסיבות העניין, הינו זה שלפיו בתאונה הראשונה, רכב התובעת, עצר את רכבו לפני שיירת רכבים, אשר עצרה מלפניו וכן כי רכב הנתבע 1, עצר אף הוא מאחורי רכב התובעת, מבלי שנוצר מגע בין כלי הרכב. או-אז, אוטובוס הנתבעת 2, אשר הוסע מאחורי רכב הנתבע 1, לא הספיק לעצור בזמן ופגע ברכב הנתבע 1 והדף אותו קדימה אל רכב התובעת. מעדותו של נהג האוטובוס עולה, כי תוך כדי בלימת האוטובוס בחוזקה, מונית הנתבע 3 פגעה בו מאחור והדפה אותו קדימה לכיוון רכב הנתבע 1 (ראו עמ' 9 פרוטוקול הדיון, שורות 21-13). ממכלול הראיות, אני קובעת כי נהג אוטובוס הנתבעת 2 והנתבע 3 גרמו בו זמנית לתאונה הראשונה. נהג אוטובוס הנתבעת 2, העיד מפורשות כי האוטובוס היה תוך כדי בלימה ולא הוכח כי האוטובוס היה בעצירה מלאה לפני רכב הנתבע 1. מנגד, אף אם מונית הנתבע 3, פגעה קודם באוטובוס הנתבעת 2, הרי שלא ניתן לקבוע כי מעוצמת ההדיפה לבדה נשוא התאונה השנייה נגרמה התאונה הראשונה. אדגיש, כי נהג רכב התובעת, העיד כי בעת קרות התאונה הוא הרגיש מכה אחת בלבד ושמע מכה אחת(ראו עמ' 3 לפרוטוקול הדיון, שורות 11-12 ושורות 22-23) ויש בכך כדי ללמד על הדיפת רכב הנתבע 1 על רכבו. אציין, כי התאונה התרחשה בקטע כביש מהיר בירידה, כאשר כלי הרכב הוסעו במהירות גבוהה, כך שסביר והגיוני יותר לקבוע כי הן נהג אוטובוס הנתבעת 2 והן הנתבע 3 אחראים לגרם התאונה הראשונה בה נהדף רכבו של הנתבע 1 קדימה אל רכב התובעת, כאשר חלוקת האחריות ביניהם שווה.

אשר על כל האמור, אני מחליטה כדלקמן:

התביעה כנגד הנתבע 1 נדחית ללא צו להוצאות, למעט הוצאות הנתבע 1 כפי שנפסקו בדיון מיום 29.12.15 ושכר עדותו כפי שנפסק בדיון מיום 9.2.17.

אני מקבלת את התביעה ברובה כנגד הנתבעת 2 (תוך הפחתת את דמי ההשתתפות העצמית בסך 1,724 ₪, אשר שולמו על ידי עד התובעת או מי מטעמו) ומחייבת את הנתבעת 2 לשלם לתובעת סכום של 23,041 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 19.4.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן תישא הנתבעת 2 באגרת בית משפט בסך 378 ₪, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון ושכר טרחת עו"ד בשיעור 17.55% מסכום הנזק, כפי שנפסק. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

הנתבעת 2 תישא בהוצאות העד מטעמה, כפי שנפסקו בדיון מיום 29.12.15 ובשכר עדותו כפי שנפסק בדיון מיום 9.2.17.

אני פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.

פסק הדין מיום 14.2.17 כנגד הנתבעת 2 הינו סולידרי עם פסק הדין בהיעדר הגנה אשר ניתן כנגד הנתבע 3 ביום 30.12.15.

אני מקבלת את ההודעה לצד שלישי ברובה, ומחייבת את הצד השלישי לשלם לשולחת ההודעה לצד שלישי 50% מכל הסכומים שישולמו לתובעת בתיק זה מכוח פסק הדין מיום 14.2.17, בתוספת הפרשי הצמדה כחוק מיום 19.4.15 ועד למועד התשלום המלא בפועל. כמו כן יישא הצד השלישי באגרת ההודעה לצד שלישי בסך 378 ₪, ובשכר טרחת עו"ד בסכום כולל של 2,000 ₪. שולחת ההודעה לצד שלישי רשאית להגיש פסיקתה לחתימה. אני פוטרת את שולחת ההודעה לצד ג' מתשלום המחצית השנייה של אגרת בית משפט.

ניתן היום, י"ח שבט תשע"ז, 14 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.