תא"מ 19180-10-15 הכשרה חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' זטלאוי ואח'

1.הליך זה הוגש כתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים. אין מחלוקת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע 1, ולאחר הגשת התביעה שילמה הנתבעת 2 את כל סכום התביעה. השאלה היחידה שנותרה שנויה במחלוקת הינה האם זכאים התובעים כי ייפסקו לזכותם הוצאות ושכר טרחת עורך דין, או שמא להיפך.

2.התאונה התרחשה ביום 16.8.2015. התובעת 1 ("התובעת"), שביטחה את התובע 2 בביטוח מקיף, שילמה לו תגמולי ביטוח בגין התאונה בסך של 13,584 ש"ח וכן נשאה בשכר טרחת שמאי בסך 407 ש"ח. ביום 20.9.2015 התקבלה אצל הנתבעת 2 ("הנתבעת"), שביטחה את הרכב הנוסף שהיה מעורב בתאונה בביטוח אחריות, דרישה מטעם התובעת כי תשפה אותה עבור הסכומים בהם נשאה בסך 13,991 ש"ח. ביום 24.9.2015 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב בו היא מודיעה לה כי קיבלה את מכתב הדרישה והעניין נמצא בבדיקה. במקביל, פנתה הנתבעת למבוטחה בבקשה לקבל את עמדתו בקשר לתאונה, וזאת כחובתה לפי סעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 ("חוק חוזה הביטוח"). ביום 8.10.2015 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב נוסף בו חזרה ואישרה כי קיבלה את מכתב הדרישה, וביקשה כי התובעת תמציא לה את טופס ההודעה של הנהג מטעמה.

3.ביום 12.10.2015 הוגשה התביעה הנוכחית על סך 19,945 ש"ח. תביעה זו כוללת תביעת שיבוב בסך 13,991 ש"ח וכן תביעה של התובע 1 על סך 5,954 ש"ח בגין הפסדים שנגרמו לו כתוצאה מהפעלת הביטוח. בכתב ההגנה, שהוגש ביום 8.2.2016 (לאחר קבלת ארכה כדין), נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב לאחר שחלפו חמישה ימי עבודה בלבד מאז שהתקבל מכתב הדרישה. עוד צוין בכתב ההגנה, כי הנתבעת שילמה לתובעים את מלוא נזקיהם, למעט ראש נזק של "בלאי" בסך 1,585 ש"ח בתביעת ההפסדים, שהוכחש על ידי הנתבעים.

4.לאחר הגשת כתב ההגנה נוהל משא ומתן בין הצדדים. מהודעות שהוגשו על ידי הצדדים עולה, כי הנתבעים ניאותו לשלם לתובעים את הסך של 1,585 ש"ח בגין ראש הנזק של "בלאי", והעניין היחיד שנותר שנוי במחלוקת הוא שאלת ההוצאות ושכר הטרחה, כאשר כל אחד מהצדדים טוען שהוא זכאי כי אלו ייפסקו לזכותו. בהתאם להחלטתי, הגישו הצדדים טיעונים בשאלה זו.

5. הכלל הוא כי על בעל דין לעשות מאמץ סביר להסדיר את תביעתו מחוץ לכותלי בית המשפט בלא צורך בנקיטת הליך משפטי. על כן, תובע הנחפז להגיש את תביעתו בלא לבצע פנייה מקדימה לנתבע, ובכתב ההגנה הודה הנתבע בחבותו, בדרך כלל לא יהיה זכאי שייפסקו הוצאות לזכותו, ובמקרים המתאימים הוא אף עשוי להיות מחויב בהוצאות לטובת הנתבע (ראו למשל, ת"א (שלום ת"א) 204115/02 איילון בע"מ – חברה לביטוח נ' יורופקאר השכרת רכב בע"מ (18.1.2004); תא"מ (שלום ת"א) 2532-09-10 פרץ השכרת רכב בע"מ נ' אליאנוב (15.3.2012); תא"מ (שלום ראשל"צ) 7783-07-15 שוקרון נ' חלפון (13.7.2016); תא"מ (שלום ראשל"צ) 37313-01-16 ביטון נ' קוזי (26.12.2016)). למותר לומר, כי בפנייה מוקדמת כשלעצמה אין די, ועל הטוען לזכות לאפשר לצד שכנגד פרק זמן סביר לשקול את הדרישה ולגבש את עמדתו לגביה.

6.בענייננו, אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה מה נחשב פרק זמן סביר להמתנה לתגובת הצד שכנגד בטרם הגשת תביעה, שכן מדובר במקרה מובהק, ואף קיצוני, של הגשת תביעה בלא להמתין פרק זמן סביר. מכתב הדרישה התקבל אצל הנתבעת ביום 20.9.2015. התביעה הוגשה ביום 12.10.2015, היינו 22 ימים לאחר הגשתה. פרק זמן זה כולל את יום הכיפורים וחג הסוכות, כך שלמעשה חלפו מעט מאוד ימי עבודה עד שהוגשה התביעה. בהתאם לסעיף 68 לחוק חוזה הביטוח, כאשר מבטח מקבל דרישת פיצוי בגין נזק שנגרם על ידי המבוטח, הוא חייב לפנות בכתב למבוטח ולאפשר לו פרק זמן של 30 ימים לפחות על מנת להגיב לטענות. מכאן שפרק הזמן שיש להקצות למבטח על מנת להשיב למכתב דרישה מטעם צד שלישי הטוען לאחריות המבוטח חייב לעמוד, לכל הפחות, על 30 הימים בהם רשאי המבוטח להתייחס לדרישה, בתוספת פרק זמן סביר לצורך שליחת המכתב ושקילת תשובת המבוטח. בענייננו חלפו פחות מ-30 ימים, כך שאין צורך לקבוע מהו פרק הזמן הנוסף שיש להמתין על מנת שהגשת התביעה תיחשב לסבירה. יתרה מזו, במקרה הנוכחי נשלחה הודעה מהנתבעת לפיה הנושא בבדיקה והתבקשו מסמכים שונים, ובנסיבות אלו ודאי שלא היה מקום להגשת התביעה בטרם תתקבל תשובה.

7.בטיעוניה בסוגיית ההוצאות טענה התובעת כי הנתבעת שילמה את סכום התביעה רק מספר חודשים לאחר שקיבלה את מכתב הדרישה. במענה לטענה זו השיבה הנתבעת, כי משעה שהוגשה התביעה לבית המשפט עבר הטיפול בה למחלקה אחרת אצלה, וכי המועד הרלוונטי בו יש להתייחס לשאלה אם הייתה הצדקה להגשת התביעה הוא מועד ההגשה. עמדת הנתבעת מקובלת עלי. השאלה האם הוגשה התביעה בטרם זמנה מוכרעת ביחס למצב הדברים כפי שהוא במועד הגשת התביעה. תובע הנחפז יתר על המידה להגיש את תביעתו הקדיח את תבשילו, ואינו יכול להלין על כך שלאחר שהוגשה התביעה הצד שכנגד "לקח את הזמן" על מנת לבדוק את סוגיית חבותו, ובלבד שהנתבע הכיר בחבותו לכל המאוחר עם הגשת כתב ההגנה.

8.כאמור לעיל, מדובר בענייננו במקרה קיצוני של הגשת תביעה טרם זמנה. זאת, הן בשל כך שחלפו ימי עבודה ספורים מאז שמכתב הדרישה התקבל אצל הנתבעת ועד שהוגשה התביעה, והן בשל כך שבפרק זמן זה שלחה הנתבעת לתובעת תשובה בה ציינה כי הנושא בבדיקה. אילו בכך היה מתמצה העניין, לא רק שהתובעת לא הייתה זכאית להוצאות, אלא היה מקום לחייבה בהוצאות. אולם, בענייננו יש להביא בחשבון נקודה נוספת, והיא שבכתב ההגנה כפרו הנתבעים בחובתם לשלם את הסכום של 1,585 ש"ח בגין ראש הנזק של "בלאי", והסכימו לשלמו רק בשלב מאחר יותר. דומה, כי גם כאשר מוגש כתב תביעה בלא פנייה מקדימה נאותה, אם בכתב ההגנה כפר הנתבע בחבותו על פי התביעה, ובסופו של יום הוכרע הדין לטובת התובע או שהנתבע הודה בחבותו בשלב מאוחר, זכאי התובע להוצאות. במקרה כזה מתברר למפרע כי לא היה במחדלו של התובע, הגם שהוא ראוי לגינוי, כדי למנוע את ההליך המשפטי, וממילא אין הצדקה למנוע ממנו את זכותו לכיסוי הוצאות המשפט.

בנסיבות ענייננו, בהן מחד גיסא התביעה הוגשה בלא שניתנה לנתבעים הזדמנות נאותה קודם לכן לשקול את דרישת התובעת, ומאידך גיסא בסופו של יום כפרו הנתבעים בכתב ההגנה בחלק מסכום התביעה, אף כי חלק קטן מאוד, ובהמשך הסכימו לשלם סכום זה, סבורני כי אין לפסוק הוצאות לטובת מי מהצדדים.

אשר על כן, התביעה נמחקת ללא צו להוצאות.

ניתן היום, י' אדר תשע"ז, 08 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.