תא"מ 18997-07-13 קשר רנטאקר בע"מ נ' מוצה

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 270 ש"ח, בסדר דין מהיר שעילתה אי תשלום הפרשי נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 16.10.2011 בין כלי רכב מ"ר 40-244-67 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 20-705-13 (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה לעניין נסיבות התרחשותה ולעניין אחריותו של נהג רכב הנתבעים. המחלוקת מתמקדת בשאלת זכאותה של התובעת לתבוע הוצאות משפט שונות, זאת לאור טענת הנתבעים לפיה לא התקבלה אצלה הנתבעים כל דרישה לתשלום טרם הגשת התביעה, וכי למעשה לא מוצו הליכי הבירור הקודמים להגשת התביעה. לטענת הנתבעים, במקום למצות את הליכי הבירור בין הצדדים, אצה התובעת להגיש את התביעה, במטרה לזכות בהוצאות משפט ובשכ"ט עו"ד בגין התביעה דנן.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה העלו ב"כ הצדדים את טיעוניהם.

4.בתום הישיבה, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד 1984.

5.לאחר בחינת מכלול החומר המנוח לפניי, לרבות טענות ב"כ הצדדים בישיבה המקדמית, מצאתי כי יש לקבל את התביעה חלקית, באופן שהנתבעים, באמצעות הנתבעת 2, ישלמו לתובעת את ההפרש בין סכום הנזק ושכ"ט השמאי לסכום ששולם בפועל על ידי הנתבעת 2, קרי סך של 270 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

לא מצאתי לנכון לחייב את הנתבעים בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד באשר לא הוצגה בפניי כל ראייה לכך שהתובעת מיצתה את הליכי הדרישה והבירור עובר להגשת התביעה. ההיפך הוא הנכון כל המסמכים שהוצגו בפניי במהלך הדיון מצביעים על כך שהליכי הבירור והדרישה נעשו לאחר הגשת התביעה.

משכך אני סבור כי נעשה נסיון לשימוש לא נכון בהליכי בית המשפט, מקום שהמחלוקת הייתה יכולה להיפתר על נקל בהליכי הדרישה והבירור בין הצדדים.

6.המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כוח הצדדים בדואר רשום ותסגור את התיק.