אופיר נ' רוזן ומינץ בע"מ

לפני תביעה כספית לפיצוי בגין שליחת דברי פרסומת, על פי חוק התקשורת (בזק ושידורים) תשמ"ב 1982 (תיקון 40) , וסעדים כספיים נילווים.

טענות התובע:

1. לטענת התובע, שלחה לו הנתבעת 13 מסרונים , מיום 1/9/13 ועד ליום 28/11/14 ובהם מופיע שמה של הנתבעת. התובע, באמצעות בא כוחו, פנה לנתבעת ובתשובה הודיעה לו הנתבעת כי לפני שנים רבות מילא התובע פרטים על גבי טופס הרשאה לחיוב חשבון , ממנו ניתן להסיק כי נתן הסכמתו לקבלת דברי פרסומת ועל הסכמה לתנאי תקנונה של הנתבעת.

2. התובע טען כי הגם שקיבל הנחות מועדון בשנת 2008, מעולם לא הוצג לפניו תקנון ולא נתן הסכמתו לקבלת דברי פרסומת, ובשנת 2010 אף סרב לחדש חברותו וויתר על הנחות שניתנו לו כנגד חידוש החברות.

3. לשיטת התובע, הנתבעת הינה בגדר "מפרסם" על פי החוק והמסרונים שנשלחו לתובע הינם בגדר פרסומת מבלי להסכים לקבל את דבר הפרסומת ומבלי שהוסברו לו המשמעויות של הצטרפות למועדון, מה עוד כי לא חתם על הסכמתו לקבלת דיוור ועל תנאי התקנון.

4. עוד טען התובע כי בנוסף לאמור לעיל, משעה שפקעה חברותו והוא סרב לחדשה הרי שהפרסומות נשלחו אליו בניגוד לסעיף 30 א' (א)(ב) לחוק ובניגוד לתקנון. עצם העובדה כי משנת 2009 ועד שנת 2013 לא נשלחו אליו פרסומות מחזקת את טענתו שעם פקיעת החברות פגו כל ההסכמות שניתנו, אם ניתנו.

5. לאור האמור לעיל תבע התובע פיצוי בסך של 1,000 ₪ עבור כל מסרון וכן סך של 5,000 ₪ עבור עוגמת נפש ופגיעה באוטונומיה היות ועל פי התקנון , החבר מסכים שלצורכי שיווק תוכל הנתבעת לעשות שימוש בפרטיו ולהעבירם לגורמים נוספים.

6. בכתב התשובה לכתב ההגנה טען התובע כי חשש לשלוח מסרון תשובה לנתבעת עם המילה "חסום" והיות והמספר לא היה מוכר ,כך שווירוסים יכנסו למכשירו.

טענות הנתבעת: