תא"מ 1891-03-14 לפיד חברה להשמת כ"א ושרותים בע"מ ואח' נ' גל ואח'

בפני תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקי רכוש שנגרמו לרכבי הצדדים בעת התנגשות בין הרכבים.

עפ"י כתב התביעה/הגנה שכנגד, בעת שנסעה מכונית התובעות בדרך היוצאת מחניית מרכז מסחרי בזכרון יעקב, לפתע, מכונית הנתבעות, שנסעה לפניה, החלה לנסוע לאחור, במטרה להכנס לחניה פנויה ופגעה במכונית התובעות, אשר לא היתה יכולה להימנע מהפגיעה.

עפ"י כתב ההגנה/תביעה שכנגד, התאונה התרחשה בעת שהנתבעת 1, אשר נהגה במכונית הקדמית, האטה על מנת להכנס לחניה, אז התנגשה בה מכונית התובעת מאחור.

אחרי ששמעתי את עדות הנהגות של שתי המכוניות, הגעתי לכלל מסקנה כי אני מעדיף בירור את גרסת הנתבעות (התובעות שכנגד) על פני גרסת התובעות, וזאת ממספר טעמים, כמפורט להלן.

עדותה של נהגת התובעות לקתה בשינוי גרסאות משמעותיים בקשר לעובדות המרכזיות שבמחלוקת. בהודעה על התאונה לחברת הביטוח כתבה הנהגת, בכתב ידה, ימים ספורים לאחר התאונה, כי הרכב אשר נסע לפניה:

"... עצר בפתאומיות כי היה מעוניין לחזור לחניה שהיתה 4 רכבים מאחור בלי לאותת ואני נכנסתי בו" (הדגשים שלי ע.ר).

גרסה עובדתית ראשונית זו של נהגת התובעות תואמת את גרסת הנתבעות דווקא.

רק כשלושה חודשים לאחר התאונה, מסרה נהגת התובעות לראשונה את הגרסה עליה מבוסס כתב התביעה כאמור. הסברים אשר ניסתה הנהגת לתת במהלך עדותה בבית המשפט, כאילו בעת שכתבה את ההודעה לחברת הביטוח לא ידעה להסביר את עצמה באופן רהוט, לא יכולים להתקבל. התרשמתי מן העדה כי היא שולטת בשפה העברית באופן שוטף ורהוט ואיננה מתקשה להסביר את עצמה כלל וכלל. "עצר... כי היה מעוניין לחזור" שונה לחלוטין מ"נסע לאחור" ו"אני נכנסתי בו", שונה לחלוטין, מ"הרכב שלפני פגע ברכבי". קיים הבדל מהותי בין עצירה לבין נסיעה לאחור, ובין נכנסתי בו לבין פגע ברכבי, ואיני מקבל את ההסבר הקלוש שהעידה העדה בעניין זה. מדובר בעובדות הנמצאות במוקד המחלוקת בין הצדדים והסתירות בינן לבין גרסת כתב התביעה הן ברורות וחד משמעיות.

על פני הדברים, הגרסה הראשונה והבלתי מושפעת היא הגרסה האוטנטית אשר משקפת, ככל הנראה, את אשר קרה במציאות.