תא"מ 18899-07-14 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' אבוטבול ואח'

 1.לפניי תביעה כספית על סך 3,963 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 21.07.2013, בין כלי רכב, מ"ר 10-031-10 (להלן: "רכב התובעים") לבין כלי רכב, מ"ר 61-543-56 (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.למעשה, אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה ואף לעניין האחריות לקרות התאונה, אלא המחלוקת היא לעניין הנזק בלבד.

3.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו עדת התביעה שהייתה עדה לתאונה ונהגת רכב הנתבעות.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדות במהלך חקירתן בבית המשפט, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים נתנו הסכמתם למתן פסק דין על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה קצרה לביסוס מסקנתי:

המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בגובה הנזק ולא בשאלת האחריות, שהרי נהגת רכב הנתבעות מודה בעצם קרות התאונה, כאשר נסעה לאחור ופגעה בחלק האחורי של רכב התובעים.

משהמחלוקת בעניין גובה הנזקים שנגרמו לרכב התובעים, הדרך שעמדה בפני הנתבעות בכדי לסתור את חוות דעת השמאי מטעם התובעים, הייתה הגשת חוות דעת שמאי נגדית או חקירתו נגדית של השמאי מטעם התובעים על פי תקנה 130 א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

בנסיבות העניין, אין בידי בית המשפט הכלים לאמוד את גובה הנזק ללא חוות דעת שמאי מומחה.