תא"מ 18858-12-12

בשנת 2005 מסר התובע רכב ב.מ.ו ישן שבבעלותו, מודל 1996, לאחסון/תיקון במוסך השייך הנתבע 1 (להלן: הנתבע, המוסך), וזאת במסגרת יחסי חברות קרובה ביניהם.

הרכב היה במצב בלתי כשיר לנסיעה עקב נסיון פריצה שגרם לשבירת שמשות, עקירת מנעול ההגה והחבקים, שבירת פנסים ונזקים נוספים. בנוסף היו לו בעיות בגיר שלא התבקש תיקונן.

היה ידוע לצדדים כי הרכב הינו ישן וממודל נדיר ועל כן מציאת חלפים עבורו תיקח זמן רב. שני הצדדים ניסו למצוא חלפים במגרשי רכבים משומשים אך הדבר לא עלה בידם. לתובע לא אצה הדרך, היה לו רכב אחר לשימושו וידע כי מציאת חלפים משומשים לרכב הב.מ.ו הינה בעייתית, וככל הנראה היו גם סיבות כספיות לכך שהעדיף להשאיר את הרכב במוסך של חברו, ועל כן לא ניסה לבדוק אפשרויות אחרות והשאיר את הרכב במוסך משך ארבע שנים תמימות.

רק בשנה האחרונה, 2009, הצליח בנו של הנתבע למצוא חלפים לרכב והחל בתיקונו. נפתח כרטיס תיקון ביום 14.7.09 ורוב התיקונים בוצעו.

בליל ה-12.8.09 פרצה ברכב שריפה שמקורה אינו ידוע ו/או לא הוכח. הרכב נשרף וניזוק כליל. כוחות כיבוי האש הוזעקו למוסך וכיבו את השריפה.

בניגוד לטענת הנתבעים, הוכח כי התובע עדיין לא התבקש לקחת את הרכב, שכן היה בשלבי תיקון אחרונים. כמו כן, אין ממש בטענה כי התובע גרם להצתת הרכב במזיד שכן הוכח כי המוסך לא נפרץ והיה נעול בעת פרוץ השריפה. בנוסף, עצם ביצוע התיקונים בחודש יולי 2009, תוך רכישת חלפים על חשבון הנתבעים, שולל את הטענה כי התובע זנח את הרכב במשך שנים ולא התעניין בו.

מבחינת משפטית, הוכח כי הנתבעים היו שומרי חינם של הרכב, מכח החברות בין התובע לנתבע, ולא שומרי שכר.

אחריותו של שומר חינם מותנית בהוכחת רשלנות.

בעת פרוץ השריפה, המוסך היה סגור, נעול וללא כל מפגע שיכול היה לגרום להתלקחות, והוכח כי מקור האש היה ברכב והוא היחיד שניזוק. לא נטען ולא הוכח, כי טיפול כלשהו שנעשה ברכב ע"י הנתבע או בנו גרם לשריפה שפרצה, שכן לא בוצעו בו תיקונים מכניים אלא רק חיצוניים.