תא"מ 18837-06-16 ביטוח חקלאי- אגודה שיתופית מרכזית בע"מ נ' פרי נוי ואח'

1.לפניי תביעת תחלוף, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 07.07.2015, בין כלי רכב, מ"ר 24-765-70 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 88-320-36 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ובבעלותו ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעים") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם התאונה אלא לעניין האחריות לקרות התאונה ולעניין הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוגשו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה ושתי עדות נוספות מטעם התובעת שהיו בזירת התאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שב"כ הצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

אני מעדיף את גרסת נהגת רכב התובעת שנתמכה בידי דודתה שישבה לצדה ברכב בעת קרות התאונה, ובמידה מסוימת גם בידי אמה שהייתה בזירת התאונה (אם כי לא הבחינה בתאונה עצמה), על פני גרסתו של נהג רכב הנתבעים, אשר אף עמדה לו האפשרות להביא את בת זוגו שנכחה במועד התאונה ויכלה לשפוך אור על עצם הימצאות רכב התובעת ועל אמיתות גרסאותיהן של העדות הנוספות , אלא שנהג הנבעת נמנע מכך . 

שוכנעתי כי רכב הנתבעים הוסע לאחור ואילו רכב התובעת עמד במקומו בעת נסיעתו לאחור של רכב הנתבעים.

אני סבור כי רכב הנתבעים נסע לאחור מבלי שנהגו נותן את דעתו למתרחש מאחוריו. נהג רכב הנתבעים מאשר כי קודם לנסיעתו לאחור בדק אם יש רכב מאחור ולא הבחין בכל רכב, ורק אז התניע את רכבו הכניס את ההילוך של הרכב לנסיעה לאחור, נסע לאחור ורק אז ארעה התאונה. כלומר, רגע לפני ביצוע הנסיעה לאחור, נהג רכב הנתבעים לא נתן דעתו למתרחש מאחוריו, וכך גם עד למפגש בין הרכבים.

על המסיע את רכבו לאחור ישנה חובת זהירות מוגברת מאחר שאין זו דרך נסיעה רגילה, להבדיל מנסיעה ישרה.