תא"מ 18814-05-15

לפניי בקשה לסעדים זמניים, שנתבקשו אף במעמד צד אחד.

לאחר שעיינתי בבקשה על נימוקיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להדחות אף בלא צורך בתגובה וזאת מהטעמים הבאים על משקלם המצטבר; 

1. הבקשה הוגשה קודם להגשת הליך עיקרי; לאחר עיון בבקשה, לא מצאתי כי נסיבות המקרה דנן נמנות עם החריגים שאליהם כיוונה תקנה 363(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, שבהם יכול שיינתן צו ארעי או זמני טרם שהוגש הליך עיקרי, זאת הן בשים לב לכך שבידי המבקשת היה זמן מספק (לכל המאוחר מיום 1.5.2015 אז נעשתה פנייתה האחרונה למשטרת ישראל) להיערך להגשת הליך עיקרי; די בטעם הזה כדי להורות על דחיית הבקשה. יובהר כי הצורך בהליך עיקרי נובע בין השאר מכך שעל פניו צפויה להיות חפיפה מלאה בין המבוקש עתה לבין המבוקש בגדרי הליך עיקרי פוטנציאלי ענין המטה דין הבקשה לדחיה. ההליך העיקרי נדרש אף לצורך בחינת סיכויי התובענה.

2. למעלה מן הדרוש טעמים נוספים מטים הבקשה לדחייה -

ראשית, לבקשה צורף "זיכרון דברים והסכם לשכירות" (נספח ג' לבקשה), טענות המבקשת בקשר לזיכרון דברים זה אינן ברורות דיין- מחד טוענת המבקשת כי מפאת גילה, מצבה הבריאותי והעובדה כי היא מתגוררת בדיור מוגן יש ספק בקשר לכשירותה לחתום על מסמך מסוג זה. מאידך, הבקשה מוגשת על ידי המבקשת עצמה כך שספק אם היא עצמה או מי מקרוביה אכן עומדים מאחורי טענות המבקשת בקשר לאי כשירותה. כמו כן ועת עסקינן ב"זכרון דברים" ענין לנו במסמך משפטי בעל תוקף מחייב לכאורה (עא 158/77 חוה רבינאי נ' חברת מן שקד בע"מ (בפירוק) , לג (2) 283 (פורסם בנבו, 08.04.1979)). בעניין זה חזקה על המבקשת, בהעדר ראיות סותרות כי הבינה משמעות חתימתה על המסמך וזאת חרף גילה או מקום מגוריה הנוכחי.

שנית, מהבקשה עולה כי במועד החתימה על המסמך נכחו המבקשת, חברתה ואשת אמונה של המבקשת (הגב' אורה בירקה) וכן המטפלת של המבקשת (הגב' שרה), כך שהטענה כי שלושתן הוטעו על ידי המשיבים, מבלי שהובא כל הסבר או תצהיר מטעמן, הינה טענה מוקשית כשלעצמה.

אציין כי מ"זיכרון דברים והסכם לשכירות" עולה כי הצדדים הסכימו על מנגנון לפיצוי המשיבים במקרה של ביטול החוזה – לכן ככל שיפסק בסופו של יום כי החוזה עליו חתמה המבקשת עומדת בתוקפו, עליה להיות ערה להשלכות הכלכליות האפשריות.

הלכה למעשה וחרף כותרתה אין עסקינן בבקשה לצו זמני לשימור המצב הקיים, כי אם בבקשה לשינוי המצב הקיים – לאסור על המשיבים לעשות כל שימוש בבית נשוא התובענה אשר המשיבים עושים בו כיום שימוש; הווה אומר ענין לנו בסעד זמני מסוג של צו עשה - לפינוי המשיבים מן המושכר – ענין המקרין על מאזן הנוחות, כך שזה נוטה בשלב זה, בהעדר הליך עיקרי ובהעדר עמדה מטעם המשיבים לטובת המשיבים המתבקשים להתפנות מן המושכר. נזקה של המבקשת מאידך הינו נזק כספי – הדיר במהותו.

3. הבקשה לסעד זמני נדחית איפוא, ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני במעמד צד אחד.

בהיעדר הליך עיקרי, בכך מסתיים ההליך. תוגש תובענה ובגדרה בקשה לסעדים זמניים, הרי שזו תיבחן.

4. ככל שתוגש תובענה כאמור מוצע כי על יסוד אופציית הביטול הקבועה ב"זיכרון דברים והסכם לשכירות" יבואו הצדדים בדברים במישרין. לא יגיעו הצדדים להסכמות מוצע כי הסעדים הזמניים המבוקשים יצומצמו וכי הבקשה תוגש במעמד שני הצדדים. לחלופין יוסכם על פינוי ותתנהל תביעה כספית.