תא"מ 18777-09-12

מונחות בפני תביעה עיקרית ותביעה שכנגד שעניינן תאונת דרכים אשר אירעה ביום 10.2.12 בין כלי רכב נושא מספר רישוי 12-314-71 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 56-441-29 (להלן: "התאונה").

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כוח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן עם נימוקים קצרים, וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגות המעורבות, באופן בו תישא התובעת באחריות בשיעור של ואילו נהגת הנתבעת תישא באחריות בשיעור של 10%.

עדות נהגת הנתבעת היתה משכנעת, והיא תיארה התאונה לפרוטורט באופן אמין וברור. לדבריה, התאונה התרחשה עת נסעה בנתיב הנסיעה הימני, כאשר התובעת 1 (להלן: "התובעת") לא צייתה לתמרור עצור, והתפרצה אל הצומת מימין. לטענתה, כתוצאה מהתאונה הוסט רכב הנתבעת לשמאל ופגע ברכב שהיה משמאלו. עוד טענה נהגת הנתבעת, כי רכב התובעת לא נכנס באופן מלא אל הצומת. היא העריכה, כי חצי מהרכב היה בצומת (בנתיב הימני). נהגת הנתבעת העידה, כי ראתה את התובעת יוצאת מהצומת. עדות נהגת הנתבעת עולה בקנה אחד עם הגרסה שסיפקה בטופס ההודעה מטעמה (נ/1). כמו כן מתיישבת עדותה עם מיקום הנזק וטיב הנזק בכלי הרכב המעורבים. רכב התובעת נפגע באמצע דופן שמאל (שתי דלתות). תמונות הנזק ברכב הנתבעת (נ/2) לא היו ברורות כל צרכן. מדו"ח השמאי מטעם הנתבעת עולה, כי רכב הנתבעת נפגע בעיקר בצידו הימני - בכנף קדמית ימנית, בפגוש הקדמי, בפנס ובמכסה מנוע, אך גם בפינה שמאלית קדמית לרבות פנס שמאלי, כתוצאה מהתנגשותו ברכב הנוסף שהיה משמאלו.

עדות התובעת, אשר הובאה כתימוכין בגרסת התובעות, לא היתה משכנעת. התובעת טענה, כי התאונה התרחשה לאחר שרכב התובעת סיים את פנייתו ימינה בצומת והשתלב בנתיב הנסיעה הימני. בשלב זה, טענה התובעת, כי רכב הנתבעת סטה מן הנתיב השמאלי אל עבר כיוון רכב התובעת, וכתוצאה מכך אירעה התאונה. התובעת תמכה עדותה בתמונה של רכב התובעת מן המקום, בו נראה רכב התובעת במצג ישר ביחס לנתיב התנועה הימני, ליד מכסה ביוב, הממוקם מרחק כעשרים מטר מהצומת. לדבריה, במקום זה היתה התאונה, ומצג הרכב בתמונה משקף את מצג הרכב בעת התאונה. עדותה זו נסתרה על ידי עדות מר חיים בלפנס, הנהג ברכב השלישי, אשר בו פגע רכב הנתבעת. מר בלפנס אינו צד להליך. עדותו היתה אמינה מאוד. הוא העיד, כי כי בעודו בנתיב השמאלי, קיבל מכה מרכב הנתבעת מאחור. מר בלפנס העיד, כי לאחר התאונה ראה את רכב הנתבעת מאחוריו, במצג אלכסוני ביחס לשני נתיבי התנועה, וכי מאחורי רכב הנתבעת היה רכב התובעת, אשר היה בהטיה אלכסונית בין הנתיב הימני לשמאלי. משמע בעת התאונה לא היה רכב התובעת במצג ישר כאמור, כי אם בהטיה אלכסונית, בין שני הנתיבים, באופן התומך דווקא בגרסת הנתבעת. לפיכך השתכנעתי, כי המיקום בו צולם רכב התובעת אינו משקף את מקום התאונה.

טענת התובעת, לפיה התאונה התרחשה מרחק עשרות מטרים מהצומת, אף אינה מתיישבת עם טופס ההודעה הממוחשב, אשר ניתן ע"פ הודעה טלפונית, והמתייחס לתאריך התאונה בשעה 8:21. בטופס הודעה זה נכתב: "רכב מבוטח – (רכב התובעת – פ.נ.) לא ציית לתמרור עצור ופגע ברכב צג בחלק קדמי ימני עם חלק שמאלי (שתי דלתות של רכב מבוטח". רק בטופס הודעה מאוחר יותר (ת/1), המתייחס לתאריך התאונה בשעה 8:53 (ע"פ תיעוד משלוח בפקס בראש העמוד), טוענת התובעת, כי התאונה התרחשה רק לאחר הפניה ימינה (אגב, בטופס זה אין איזכור של תמרור העצור שבצומת). עצם קיומן של שתי גרסאות סותרות, יש בו כדי להפריך את גרסת התובעת. על אחת כמה וכמה כאשר הגרסה המקורית מתיישבת עם גרסת נהגת הנתבעת (וזאת על אף שמדובר בהודעה שנגבתה באמצעות שיחת טלפון).

למעלה מן הצורך, גרסת התובעת אף פחות מסתברת, ואינה מספקת הסבר לפשר הפגיעה של רכב הנתבעת ברכב שמשמאלו, לא ברור כיצד סטייה של רכב מן הנתיב השמאלי אל עבר הנתיב הימני עשויה להביא להסטתו או לסטייתו אל הנתיב השמאלי ולפגיעה ברכב השלישי המעורב.

לפיכך הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת 1 היא הנושאת בעיקר האחריות לתאונה, אשר נגרמה כתוצאה מהתפרצותה אל הצומת מבלי ליתן זכות קדימה לרכב הנתבעת, חרף תמרור העצור שהיה מוצב במקום. עם זאת אף נהגת הנתבעת נושאת באחריות מסויימת לתאונה. יתכן כי לו היתה קשובה יותר להתפתחויות בכביש, היתה יכולה למנוע התאונה או לכל הפחות לצמצם נזקיה.

נוכח האמור לעיל, אני קובעת כדלקמן:

בתביעה העיקרית ישלמו הנתבעים לתובעת 2 סך של 2,058 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 16.5.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בית משפט ששולמה. שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,400 ש"ח.

לתובעת 1 ישלמו הנתבעים סך של 288 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה מיום 16.5.12 ועד ליום התשלום המלא בפועל. בנוסף, ישלמו הנתבעים לתובעת 1 שיעור של 10% מהפסד הנחת היעדר תביעות שנגרם בפועל כתוצאה מהתאונה, בכפוף להצגת אסמכתא להפסד הנחת היעדר תביעות בפועל.

בתביעה שכנגד תשלם הנתבעת שכנגד לתובעת שכנגד סך של 11,527 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה שכנגד ועד ליום התשלום המלא בפועל ובתוספת אגרת בית משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בשיעור של 17.7%.