תא"מ 18718-12-15 סעדון נ' מועצה מקומית תל שבע

זוהי בקשה לדחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, ולחילופין – בשל קיומו של מעשה בית דין. חרף חלוף המועד שנקבע בהחלטה מיום 13.10.16, טרם הוגשה תשובת המבקשת לתגובת המשיב, ומכאן ההחלטה.

1.המשיב הגיש תביעה כספית כנגד המבקשת. לטענתו, רכש מן המבקשת טרקטור בשנת 2005, בתמורה לסך של 28,000 ₪. התנהלות המבקשת הביאה לכך שלא ניתן היה להעביר את הבעלות בטרקטור על שמו, באופן שמנע ממנו לעשות שימוש בו, כך שנגרמו לו נזקים כספיים. לצרכי אגרה העמיד המשיב את תביעתו על סך של 75,000 ₪.

עוד מציין המשיב, כי כאשר נמסר הטרקטור לידיו, נתגלה לו כי הטרקטור ללא מחשב. משכך, פנה אל המבקשת בדרישה לפיצוי, והוסכם כי המבקשת תפצה אותו בסך של 6,000 ש"ח. בהתאם לכך, חתמו הצדדים ביום 27.09.05 על הסכם פשרה (להלן: "ההסכם הראשון").

2.לטענת המשיב, המבקשת לא שילמה את הפיצוי המוסכם, ולכן הגיש בשנת 2007 תביעה בסדר דין מקוצר כנגדה, במסגרת  843/07, בבימ"ש השלום באשקלון (להלן: "התובענה הראשונה").

המשיב טוען כי לאחר הגשת התובענה הראשונה, הגיעו הצדדים להסכם בע"פ מחוץ לכותלי בית המשפט, לפיו המבקשת תעביר למשיב רכב מסוג "מיול" (להלן: "רכב המיול") כתחליף לפיצוי הכספי המוסכם. בנוסף, התחייבה המבקשת לאפשר את העברת הבעלות הן של הטרקטור והן של רכב המיול, על שמו של המשיב (להלן: "הסכם השני"). לאור הסכמה זו, הוגשה בתובענה הראשונה בקשה, למחיקת התובענה ללא צו להוצאות.

3.המשיב טוען, כי פנה אל המבקשת פעמים רבות, בכתב ובע"פ, בדרישה שתפעל בהתאם להסכמה, ותעביר את הבעלות בכלי הרכב על שמו, אולם ללא הועיל.

לכתב התביעה צורף מכתבו של ב"כ המשיב מיום 12.07.10, במסגרתו נדרשה המבקשת לפעול כמפורט לעיל (להלן: "מכתב הדרישה הראשון"). במענה לכך השיבה המבקשת, במכתב מיום 21.09.10, כי פעלה להנפקת הרישיונות, והם מצויים בידיה. המשיב נדרש לסור למשרדי המבקשת לשם קידום העברת הבעלות (להלן: "מכתב התגובה"). לטענתו, פעל בהתאם, הגיע למשרדי המבקשת, אולם נאלץ לשוב כלעומת שבא, תוך שהמבקשת מעלה בפניו תירוצים רבים, מדוע אין ביכולתה להעביר את הבעלות על שמו.

4.בבקשתה, טוענת המבקשת כי יש לסלק את התביעה על הסף משני טעמים:

א. התביעה התיישנה, שכן הטרקטור נרכש בשנת 2005, ההסכם הראשון נחתם בחודש ספטמבר 2005, ומאז חלפו למעלה משבע שנים.

המבקשת מכחישה כי הושג בין הצדדים הסכם נוסף, ההסכם השני, לפיו במקום הפיצוי הכספי, יועבר לידי המשיב רכב המיול, ומכל מקום, לטענתה, גם אם היה הסכם כזה, גם מאז שהושג, חלפו למעלה מ – 7 שנים.