תא"מ 18703-05-15 אשואל נ' מדר

1.בפני תביעה לתשלום דמי שכירות ויתרת כספים שלטענת התובע לא שילמה לו הנתבעת.

הנתבעת שכרה מאת התובע יחידת דיור. בהתאם להסכם השכירות יכול היה כל צד לסיים את ההסכם בהתראה של חודשיים. הנתבעת הודיעה לתובע על כוונתה לסיים את תקופת השכירות ואכן עזבה את המושכר ביום 15/11/13.

לטענת התובע עם עזיבתה של הנתבעת נותרה לה חובות בגין חשמל (784 ₪), בגין מים (170 ₪), בשל יתרת דמי שכירות (540 ₪), בשל הפרת הסכם להתקנת סורגים (1,500 ₪) ובשל איחור של יומיים במסירת המושכר (300 ₪). בגין החוב הנטען הגיש התובע לביצוע שטר בטחון שנתנה לו הנתבעת.

2.מנגד טענה הנתבעת שלכל היותר נותרו לה חובות חשמל בסך של 392 ₪, חשבון מים של 87 ₪ ויתרת דמי שכירות של 540 ₪. את הסכום (1,019 ₪) הפקידה בתיק ההוצל"פ.

יש איפוא לדון ברכיבי החוב הנטענים:

חוב דמי שכירות:

3.הנתבעת אינה חולקת שנותר לה חוב של 540 ₪, שהרי את הסכום הפקידה בקופת ההוצל"פ.

איחור במסירת המושכר:

4.אין מחלוקת בין הצדדים שעל-פי הודעת הנתבעת על סיום תקופת השכירות היתה צריכה הנתבעת לעזוב את המושכר ביום 15/11/13, כפי שעשתה בפועל. התובע טוען כי באותו יום לא יצרה איתו הנתבעת כל קשר ורק ביום 17/11/13 שלחה לו הודעת דוא"ל בו גם הודיעה על השארת מפתח הדירה על אדן החלון.

התובע מאשר שידע שהנתבעת צריכה לעזוב את המושכר ביום 15/11/13 כפי שהודיעה מראש. לא נסתרה טענת הנתבעת שניסתה להשיג את התובע ביום עזיבתה את המושכר אלא שזה לא ענה (עמ' 4, ש' 27). חוסר מענה בטלפון מצד התובע עולה גם מתכתובת דוא"ל של הנתבעת אל התובע מיום 16/9/13 (צורף כנספח לתגובת התובע להתנגדות הנתבעת), כך שלא מן הנמנע שלא ענה לנתבעת גם ביום עזיבת המושכר. עוד לא נסתרה טענתה שהתובע מתגורר מעל יחידת הדיור כך שיכול היה בנקל לוודא שהנתבעת עזבה בפועל את המושכר (עמ' 4, ש' 32). בנסיבות אלה הגם שהנתבעת הודיעה לתובע בדוא"ל כי כבר פינתה את המושכר רק ביום 17/11/15 ואף הותירה בו 2 כונניות ושטיח, אין בכך כדי להוות איחור במסירת החזקה במושכר.

משלא מצאתי כי מדובר באיחור במסירה לא מצאתי לאשר הפיצוי המוסכם.

חוב חשמל:

5.התובע טען ליתרת חוב חשמל של 784 ₪. הנתבעת טענה ליתרת חוב של 392 ₪ בלבד. תחשיבה של הנתבעת מבוסס על חצי שקל לקוט"ש.

תחילת השכירות היתה במונה חשמל 3997 (ראו סע' 10 לחוזה השכירות). בדוא"ל ששלחה הנתבעת לתובע ביום 17/11/13 בסמוך לאחר עזיבתה את המושכר ציינה כי מונה החשמל ביום העזיבה היה 4781. מכאן שמדובר בצריכת 784 קוט"ש לכל תקופת השכירות. יש לשים לב כי מונה קוט"ש לפי תחשיב הנתבעת תואם לסך הכסף אותו דרש התובע 784 ₪. לא מן הנמנע שהתובע טעה בעניין זה וייחס את גובה החוב לכמות קוט"ש שנצרכה.

על-פי חשבון חשמל שצירף התובע לתגובתו עלות קוט"ש עומד על 54.03 אג'. יוער כי הנתבעת חישבה עלות קוט"ש לפי 50 אג' בלבד (784 * 0.5 ₪ = וכך הגיעה לסכום של 392 ₪).

על-פי הנתונים האמורים אני מוצא שחוב הנתבעת בגין צריכת חשמל הוא: 784 קוט"ש * 54.03 אג'* 18% מע"מ = 499.8 ₪ ובמעוגל 500 ₪.

חוב מים: