תא"מ 18659-08-14 קלימי נ' קיבוץ עברון ואח'

תביעה לתשלום הפרש שכר טרחת שמאי בסך 702 ₪.

רכבו של התובע ניזוק בתאונה, בה היה מעורב רכב בבעלות הנתבע 1, המבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן:"הנתבעת"). התאונה אירעה בתאריך 4.8.2011.

התובע שכר שירותיו של שמאי, מר לחיאני יובל, אשר העריך את גובה הנזק שנגרם לרכבו ב- 6,812 ₪, סכום הכולל ירידת ערך בסך 1,000 ₪.

הנתבעת שילמה את מלוא הנזקים, בהתאם לחוות דעת השמאי.

שכר טרחתו של השמאי מטעם התובע הועמד על 950 ₪ בצירוף מע"מ ובסך הכל 1,102 ₪. הסכום שולם, במלואו, על ידי התובע, כפי שמעידה קבלה מספר 38351 מיום 4.9.11.

הנתבעת שילמה לתובע, בגין שכר טרחת השמאי, 400 ₪ כולל מע"מ בלבד.

דיון:

טענת ההגנה של הנתבעת לפיה דין התביעה להידחות, משום שהתובע אינו בעל הרכב, אינה ראויה להישמע.

ראשית, הנתבעת מושתקת מהעלותה שכן שילמה לתובע (ולא לאשתו) את מלוא הנזק על פי הערכת השמאי. שנית, במסמכי הנתבעת עצמה נרשם כי בעל הרכב הוא "קלימי ירון ו/או יעקב".

מכל מקום, העובדה שהרכב רשום על שם אשת התובע, אין בה להכשיל את תביעתו, שכן הלכה ברורה היא כי הרישום במשרד הרישוי אינו קונסטיטוטיבי (ראו: רע"א 5379/95 סהר חברה ישראלית לביטוח בע"מ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ פ"ד נא(4) 464 והפסיקה המובאת שם).

חזקה שבעובדה היא, כי רכב משפחתי הינו בבעלות שני בני הזוג, אף אם הוא רשום על שם אחד מהם, אלא אם הוכח אחרת.

בנוסף, מי שזכאי לשיפוי היא מי שהוציא את ההוצאה, התובע העיד כי הוא עצמו שילם לשמאי ועדותו לא נסתרה.