תא"מ 18621-04-13 מדינת ישראל נ' דן חברה לתחבורה ציבורית בע"מ

לפניי תביעה כספית מיום 10.4.13 ע"ס 18,905 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים (נטענת) מיום 16.11.11.

נערך היום בפניי דיון הוכחות שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות עדת ראיה מטעם התובעת, עדות משתמש רכב התובעת ועדות מנהל תחום ביטוח אצל הנתבעת.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

הנתבעת הכחישה בכתב הגנתה עצם מעורבות האוטובוס שלה בתאונה. על יסוד ניתוח ושקלול של גרסות הצדדים ושל הראיות שהוצגו, מצאתי כי התובעת זכאית לפיצוי בשיעור 65% מנזקה. הבאתי בחשבון גם את אלה: עדת הראיה מסרה עדות מהימנה לגבי מעורבות אוטובוס של הנתבעת דווקא, גם אם טעתה במס' הרישוי של האוטובוס (והוכח שברשות הנתבעת אוטובוסים בעלי מספרי רישוי דומים) ואף בקטע הרחוב שבו קרתה התאונה (ובעניין זה ניתן להניח שחלוף השנים וכן עדותה של העדה לגבי קשיי התמצאותה בכיוונים השפיעו את השפעתם); הנתבעת הוכיחה לכאורה כי אוטובוס במס' הרישוי שנטען לא היה מעורב בתאונה, אך לא התמודדה באופן מספיק עם הנתונים האחרים לגבי זהות האוטובוס ונתוני התאונה (מס' הקו של האוטובוס ושם הרחוב והשעה שבהם התרחשה התאונה), כאשר להתרשמותי היה ביכולתה של התובעת (ודאי לאחר שראתה את תוכן תצהירי עדי הנתבעת) לפעול להצגת ראיות נוספות לגבי אוטובוסים נוספים של הנתבעת, ואולי אף לפעול לתיקון כתב התביעה.

הנתבעים ישלמו לתובעים את הסכומים הבאים:

• סך ש 12,288 ₪, בגין הנזקים, בצירוף הפרשי הצמדה מיום 10.4.13 ועד יום התשלום המלא בפועל.