תא"מ 18618-02-14 קשר רנטאקר בע"מ נ' טעמה

לפני תביעה שעניינה נזקי פח שנגרמו לרכב התובעת שמספרו 68-538-68. על פי כתב התביעה, ביום 13.1.2012 בעת שרכב התובעת נסע ברחוב הרצל בנתניה, שהיה פקוק, הגיח רכב הנתבע (מ.ר. 92-985-72) מאחור, ניסה לעקוף את רכב התובעת מצד ימין ואגב כך, פגע ברכב בחלקו הקדמי הימיני.

מכתב התביעה עולה כי נהג הרכב הנתבע עזב את מקום התאונה מבלי להשאיר פרטים. גרסת כתב התביעה בנקודה זו אינה ברורה דיה. אפשר שבשל טעות שובצה בכתב התביעה הפסקה הבאה: "לאחר התאונה בעת שניסתה נהגת רכב התובעת להחליף עם נהגת הנתבע פרטים, סירבה האחרונה למסור לידי נהג התובעת ת.ז. ומסמכי, ואלו שנמסרו כגון רשיון רכב ותעודת ביטוח לא היו בתוקף! כאשר נהגת רכב התובעת הפנתה את נהגת הנתבע לעניין זה, לפתע חטפה נהגת הנתבעת את המסמכים וברחה מהמקום. בשל כך הגישה נהגת רכב התובעת תלונה למשטרת ישראל" (סעיף 6 לכתב התביעה, פסקה אחרונה). פסקה זו אינה עולה בקנה אחד עם גרסתה העובדתית של התובעת עצמה, כפי שהובאה בפסקה הקודמת באותו כתב תביעה, וממילא אין חולק כי בתאונה הנוכחית היו מעורבים שני נהגים זכרים. נהג רכב התובעת העיד בדיון כי נהג רכב הנתבע עזב את מקום התאונה בלי להשאיר פרטים, אולם הבהיר כי לא התקיימה כל אינטראקציה עם נהג רכב הנתבע. אפשר כי פסקה זו השתרבבה לכתב התביעה בטעות ואולם התובעת לא ביקשה לתקן את כתב התביעה, למרות שהנתבע הצביע בכתב הגנתו על אי הבהירות בגרסת כתב התביעה ואי בהירות זה עומד בעינו.

קושי נוסף בכתב התביעה עניינו הנזק הנתבע. לכתב התביעה צורפה חוות דעת שמאי מיום 5.5.2013, כלומר כששה עשר חודשים לאחר מועד התאונה, אשר לה צורפו תמונות המצביעות על פגיעת פח ברכב. פירוט העבודות בחוות הדעת כללי ביותר: "עבודות מרכב – 350 ₪; עבודות צבע – 450 ₪". התובעת לא הסבירה בכתב התביעה את הסיבה לפער של כמעט שנה וחצי בין המועד המיוחס לתאונה לבין בדיקת הרכב אצל השמאי. נתון זה מחליש מאד את משקלה של חוות דעת השמאי. על כך יש להוסיף, כי בהודעת הביטוח מטעם נהג התובעת, שניתנה ימים ספורים לאחר התאונה נכתב כי הנזק הינו "שריטה + מכה לאורך הצד הימני של המכונית". נהג התובעת העיד: "היה פקק, נסעתי לאט, ממש לאט, פתאום מול רחוב אחד העם האוטו מצד ימין [רכב הנתבע- י.ג.] נכנס בי ועשה שם שריטה". לעומת זאת, בחוות דעת השמאי, מדובר על פגיעה בכנף הקדמית הימינית וגם התמונות שצורפו לה מצביעות על פגיעה זו. הפער הקיים בין הודעת הביטוח העוסקת בשריטה ומכה "לאורך הצד הימיני של המכונית" לבין הערכת השמאי שניתנה כשנה וחצי לאחר מכן ומתייחסת לפגיעה נקודתית בכנף הקדמית הימינית, מחליש עוד יותר את טענת התובעת לעניין הנזק. ויודגש, בהודעת הביטוח חוזר המבוטח פעמיים על המלים "לאורך הצד הימני של המכונית".

יצויין עוד, כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה קבלת מוסך על ביצוע התיקון בפועל.

גרסת נהג הנתבע, פאיז טעמה, היתה כי "האיש פגע לי בדלת האחורית צד ימין נגיעה קטנה שלא רואים אותה, אז המשכנו בנסיעה, אני סלחתי לו. לא עצרתי לא רציתי בית דין, הוא לא עצר ולא היה כלום. סימנו אחד לשני "אין כלום". יוער, כי בדיון בבית המשפט הופיע הנתבע ללא ייצוג משפטי וניכר בו כי אינו מצוי בהלכות ניהול משפט וכי התקשה בייצוג עניינו.

דיון

מן העדויות ששמעתי עולה כי שני הצדדים אינם מכחישים את עצם דבר התאונה וניכר כי היה מדובר בתאונה שנזקה קל. גם אם הייתי נכון לקבל את גרסת נהג התובעת לגבי עצם קיום התאונה ולגבי המשך נסיעתו של הנתבע ללא החלפת פרטים, הרי שבנסיבות העניין, נוכח פער הזמן המשמעותי והבלתי מוסבר בין מועד התאונה ומועד עריכת חוות הדעת, ונוכח הפערים הלא זניחים בין הנזקים שדווחו בהודעת הביטוח לבין הנזקים שפורטו בהודעת השמאי, ובהעדר הוכחה על עצם ביצוע התיקון, אני קובע כי התובעת לא עמדה בנטל הוכחת הנזק כתוצאה מן התאונה.

סיכום

משהתובעת לא הוכיחה את נזקה, אני דוחה את התביעה במלואה. כיוון שיש לייחס לנתבע אחריות לגרימת נזק כלשהו לרכב התובעת כתוצאה מן התאונה, אינני מחייב את התובעת בהוצאות הנתבע בהליך הנוכחי.

ניתן היום, י"ג ניסן תשע"ה, 02 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.