כלל חברה לביטוח בע"מ נ' חן ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב שבוטח אצל התובעת (להלן: "רכב התובעת") תאונה מיום 11.1.2015 בה מעורב רכב הנתבעות, ובגדרה נתבעים הכספים שולמו על ידי התובעת בגין תיקון נזקי רכב התובעת בתאונה וירידת ערך בהתאם לחוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה, בתוספת שכר טרחת שמאי.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984.

בתיק לא נשמעו עדויות, ולאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתבי הטענות ובשתי ישיבות בית המשפט שהתקיימו, הגעתי לכלל דעה לקבל את התביעה בחלקה, אולם לא לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין.

אין מחלוקת כי רכב הנתבעות פגע ברכב התובעת מאחור. בכתב ההגנה הודו הנתבעות באחריות נהגת רכב הנתבעות לגרם התאונה ולחובת הנתבעת 2 לשיפוי התובעת בגין נזקיה המוכחים בלבד בתאונה (סעיף 10 לכתב ההגנה). אלא שלטענת הנתבעות בכתב ההגנה, עם קבלת דרישת התשלום של התובעת ועוד טרם הוגשה התביעה, פנתה הנתבעת 2 אל התובעת בבקשה כי זו תמציא לידיה מסמכים לצורך בירור היקף החבות ובקרת שמאי מטעמה להיקף הנזקים הנטענים שנגרמו לרכב התובעת בתאונה. במקום להעביר את המסמכים שנדרשו, טוענות הנתבעות, הוגשה תביעה לבית המשפט.

כתב התביעה הוגש ביום 13.5.2015. לכתב ההגנה צורף מכתב הנתבעת 2 לתובעת מיום 16.3.2015 בדרישה לקבלת מסמכים לצורך בירור דרישת התובעת שקדמה להגשת כתב התביעה, ובכלל זה טופס ההודעה, חוות דעת השמאי, צילום רישיון הרכב, אישור עבר ביטוחי, העתק התשלום למבוטח וקבלות להוכחת ביצוע תשלום הרכב. הנתבעות טענו בכתב ההגנה כי דרישות אלה לא נענו לפני הגשת התביעה. טענות אלה לא נסתרו על ידי התובעת ובתם ישיבת בית המשפט מיום 18.12.2016 המציאה התובעת לבא כוח הנתבעות העתק המסמכים שנדרשו, ובכלל זה אישור עבר ביטוחי של רכב התובעת, לפיו הייתה ברכב התובעת תאונה קודמת לתאונה נשוא התביעה. על יסוד מסמכים אלה, ולאחר שלדברי בא כוח הנתבעות בישיבת בית המשפט מיום 13.2.2016, שמאי הנתבעת אישר ביום 11.1.2017 את הוצאות תיקון רכב התובעת, הסכימה הנתבעת 2 בישיבת בית המשפט מיום 13.2.2017 לשאת בתשלום הוצאות תיקון הרכב בתוספת שכר טרחת השמאי. ואולם לאור קיומה של תאונה קודמת ברכב התובעת חלקו הנתבעות על רכיב ירידת הערך שקבע השמאי התובעת וטענו כי אין בנסיבות העניין לחייבן בתשלום רכיב זה וכן בתשלום הוצאות משפט לתובעת.

בחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהוצגו, וראיתי לקבל את עמדת הנתבעות.

מכוח עקרון הקטנת הנזק וחובת תום הלב, שומה היה על התובעת להמציא את המסמכים שנדרשו על ידי הנתבעות לברור היקף חבותן קודם להגשת התביעה לבית המשפט, במקום להטריח שלא לצורך את בית המשפט ואת הנתבעות, אשר נדרשו להגשת כתב הגנה ולהתייצבות לדיון. ביתר שאת ,כאשר מדובר בתובעת ובנתבעת 2 שהן שחקניות חוזרות, המנהלות תיקים רבים מסוג זה ומנהלות תכתובות ביניהן. הזמן השיפוטי הוא זמן יקר. אין הצדקה להוסיף על העומס הרב שיש בבתי המשפט הגשת תביעה בטרם הומצאו מסמכים לברור החבות נשוא התביעה לבחינת הנתבעת 2, חרף דרישה שנשלחה לתובעת לקבלת מסמכים אלה חודשיים קודם להגשת התביעה, ועל דרך הגשת התביעה להוסיף לנתבעות הוצאות ניהול משפט, שהיו מתייתרות, לאור עמדת הנתבעת 2 בעקבות קבלת מסמכים אותם דרשה טרם הגשת התביעה. חוסר שביעות רצון זו מדרך התנהלות התובעת מצדיקה בנסיבות תיק זה לא לחייב את הנתבעות בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי הדין של התובעת, הגם שרק בדיון מיום 13.2.2013 הודיעו הנתבעות על הסכמתן לתשלום הוצאות תיקון רכב התובעת ושכר טרחת השמאי ואף שנותרה מחלוקת לעניין רכיב ירידת הערך אותו דורשת התובעת בגין נזקי רכב התובעת בתאונה.

המסמכים שדרשה הנתבעת 2 מהתובעת לבירור היקף חבותה קודם להגשת כתב התביעה, נמסרו לנתבעת 2 רק בתם הדיון מיום 18.12.2016. פרק הזמן ממועד זה ועד למועד אישור שמאי הנתבעות לדברי בא כוח הנתבעות שלא נסתרו (11.1.2017), ומועד ישיבת בית המשפט בה אישרו הנתבעות תשלום הנזק ושכר השמאי, הוא סביר.

אשר לרכיב ירידת ערך, על פי חוות דעת השמאי שצורפה לכתב התביעה נקבעה ירידת ערך לרכב התובעת בעקבות התאונה, ללא התייחסות לעברו הביטוחי של רכב התובעת, תוך שנקבע בהקשר זה בחוות הדעת: "ירידת הערך שנתבע בחוות הדעת הינה נכונה ליום קרות האירוע וכפוף לעברו הביטוחי ומקוריותו של הרכב" (עמ' 5 לחוות הדעת). בתום ישיבת בית המשפט הראשונה מיום 18.12.2016 מסרה התובעת לבא כוח הנתבעות אישור מרכז הסליקה של חברות הביטוח לפיו ארעה תאונה קודמת מיום 11.1.2015 ברכב התובעת. אין בחוות הדעת התייחסות לשאלה האם מוקד הנזק באירוע התאונתי הקודם הוא אותו המוקד שנפגע בתאונה נשוא התביעה. התובעת, עליה הנטל, לא הציגה פרוט אודות התאונה הקודמת, אסמכתאות לתיקון הנזק בגין הנזק בתאונה הקודמת ותשתית ראייתית לכך שמחיר הרכב לחישוב ירידת הערך בחוות הדעת השמאי שצורפה לכתב התביעה מתייחס לתאונה הקודמת. קביעת רכיב ירידת הערך בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, מסויגת, אליבא האמור בה לעברו הביטוחי של רכב התובעת, ומשהוכחה קיומה של תאונה קודמת לא ניתן להסתמך על הקביעה המסויגת לגבי רכיב זה בחוות דעת השמאי מטעם התובעת, ואין התובעת עומדת בנטל הוכחת רכיב זה. זאת, הגם שהנתבעות לא הגישו חוות דעת נגדית ולא עמדו על חקירת השמאי מטעם התובעת.