תא"מ 18598-05-14

אלו הן תביעה ותביעה שכנגד בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים בתאונה שקרתה ביום 5.1.14.

הנהג ברכב התובעת סיפר בעדותו כי התאונה קרתה בשוסטר ברמת אביב, בכיכר הגדולה. הוא הגיע מכיוון מערב למזרח, נסע ישר, השעה הייתה 22:30 בערך, נכנס כבר לתוך הכיכר, וראה מימינו אוטובוס שלא עוצר. אז הבין כי אם הוא לא פונה שמאלה האוטובוס יפגע בו לאורך הצד. הוא הבין שהוא צריך לקחת שמאלה, ואז נכנס האוטובוס ופגע בו.

נהג האוטובוס סיפר כי הוא התקרב לכיכר, ולפני כן הבחין שהיה רכב בתוך הכיכר. הוא עצר, ראה שהרכב נכנס לרחוב רקנטי, וברגע שווידא שהוא נכנס או עומד להיכנס, נכנס האוטובוס. מיד לאחר מכן הגיע רכב התובעת מרחוב מאחימאיר, הוא לא היה בכיכר, אלא 15 מ' מהכיכר, ונכנס במהירות בין האוטובוס לבין המדרכה של הכיכר. הוא פגע בחלק השמאלי הקדמי של האוטובוס.

עד נוסף מטעם הנתבעת היה נוסע באוטובוס שסיפר כי בעת שנסע והיה ליד הנהג שמע חבטה. לדבריו, הוא לא יודע ולא ראה האם רכב התובעת כבר היה בכיכר בעת שהאוטובוס נכנס לככר.

לבית המשפט הוצגה תמונת הככר ומדובר בככר לא גדולה במיוחד בעלת נתיב אחד.

בחקירה הנגדית אמר נהג התובעת כי האוטובוס לא עצר בטרם הגיע לכיכר אלא נכנס בנסיעה רצופה בעוד הוא כבר בככר. נהג האוטובוס אמר כי כן עצר בטרם נכנס.

באשר לפלוגתא האם עצר האוטובוס בטרם נכנס לככר, הרי שעדויות הנהגים שקולות. הנוסע שהיה באוטובוס והעיד מטעם הנתבעת אמר בחקירה הנגדית כי גבו היה מופנה לתנועה שבחזית, ולכן עדותו אינה יכולה לשפוך אור, שכן מן הסתם לא יכול היה לראות מה קרה בכביש.

תמונות הנזק מראות פגיעת מעיכה בצד הימני אחורי של רכב התובעת ופגיעת שפשוף בחלק הקדמי שמאלי של חזית האוטובוס. לאור המבנה הלא גדול של הככר, מוקדי הנזק עשויים ללמד כי חזית האוטובוס עוד לא השלימה את מלא הפניה לככר, וכי בעת הפגיעה חלף כבר מרבית רכב התובעת את חזית האוטובוס. אולם הדבר אינו יכול לסייע בשאלה האם האוטובוס עצרטרם נכנס, שכן ייתכן ולא עצר אלא נכנס בנסיעה איטית, אולם לא העריך נכונה את מרחק רכב התובעת ממנו. מנגד, סבירה גם עדותו של נהג האוטובוס כי הוא כבר היה בתחיל הפניה לככר כאשר רכב התובעת ניסה לחמוק במרווח שנותר בין האוטובוס לבין מדרכת הככר, ולכן, גם במקרה כזה לא העריך נהג התובעת נכונה את תנאי הדרך לפניו. לאור האמור לעיל, סבורני כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים במידה שווה.

לפיכך אני פוסק כדלקמן: