תא"מ 18475-11-15 הכשרה חברה לביטוח בע"מ נ' ליפשיץ ואח'

1.לפניי תביעת שיבוב, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת למבוטחה בשל נזקי רכוש שנגרמו לו בתאונת דרכים מיום 22.05.2015, בין כלי רכב, מ"ר 98-737-26 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב, מ"ר 38-724-61 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבעת 1 ובבעלותה ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "רכב הנתבעות") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולעניין היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה נשמעו ראיות הצדדים, והעידו הנהגים המעורבים בתאונה. יש לציין כי בתה של הנתבעת 1, שהייתה עמה ברכב הנתבעות בעת קרות התאונה, זומנה למתן עדות על ידי הנתבעת 2. אולם, הנתבעת 2 ויתרה על העדתה, בהסכמת ב"כ התובעת ולאחר ששמע את הערות בית המשפט.

4.בתום הדיון בתביעה, ולאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הגיעו ב"כ הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבלה חלקית.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, ותוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל חלקית, באופן שאחריותה של הנתבעת 1 לקרות התאונה תעמוד על שיעור של 30% ואילו אחריותו של נהג רכב התובעת תעמוד על שיעור של 70%.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי:

שוכנעתי כי הנתבעת 1 הגיעה לצומת ועצרה את רכבה נוכח אור אדום בדלק ברמזור שבכיוון נסיעתה ורק עם התחלף האור ברמזור שבכיוון נסיעתה לירוק, הסיעה את רכבה לצומת, כך שעד רגע המפגש עם רכב התובעת לא הצליחה לפתח מהירות נסיעה גבוהה. עם זאת, סבורני כי היא הסיעה את רכבה אל תוך הצומת מבלי לוודא כי הוא יישאר פנוי בעת חצייתו. משכך, סבורני כי הנתבעת 1 תרמה ברשלנותה לקרות התאונה.

עם זאת, עיקר האחריות לקרות התאונה מוטל על נהג רכב התובעת, כאשר הסיע את רכבו אל תוך הצומת בנסיעה רצופה ובמהירות גבוהה ובלתי תואמת לכניסה לצומת (איני מקבל את גרסתו, לפיה נכנס לצומת במהירות של 40-30 קמ"ש), לא בדק אם הצומת פנוי, תוך שהוא מסתמך על האור הירוק ברמזור שבכיוון נסיעתו ועל כך שמדובר בשעת לילה מאוחרת והכביש "פתוח". מהירות נסיעה גבוהה זו של רכב התובעת שללה מנהג רכב התובעת את היכולת למנוע את התאונה. משכך, נהג רכב התובעת תרם תרומה משמעותית לקרות התאונה.