תא"מ 18347-03-16 לפידים פרויקטים בע"מ ואח' נ' אדר ואח'

1.הנתבע הגיש בקשה מכוח סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999, להורות לתובעת להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאותיו, שלא תפחת מסך של 100,000 ש"ח.

2.התובעת הגישה כנגד הנתבע תביעה כספית על סך של 29,984 ₪, בגין צבר של דו"חות חניה שהוצאו בגין שמוש שלו ברכב אשר היה רשום בזמנים הרלבנטיים ע"ש החברה, אולם הלכה למעשה היה האמור לעבור לבעלותו עוד בשנת 2006.

הנתבע התגונן מפני התביעה ופרט את השלשלות העניינים, לרבות פסיקות קודמות של בית הדין האזורי לעבודה בנוגע לסכסוך קודם בין הצדדים. בין היתר, טען הנתבע להתיישנות חלק ניכר של התביעה, השתקים ונזקים ראייתיים. עוד טען, כי התובעת גרמה לו לנזק, עת מכרה את הרכב לצד שלישי, חרף בעלותו של הנתבע ברכב. בד בבד, הגיש הנתבע תביעה שכנגד, על סך של 121,000 ₪, בעילות של פגיעה בפרטיות, נזק ראייתי, עשיית עושר ולא במשפט ומרמה.

3.הנתבע הגיש בקשה להורות לחברה להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיו בגין התביעה העיקרית שהוגשה כנגדו, ככל שתידחה. התובעת הגיבה לבקשה, הנתבע הגיש תשובה לתגובה ומכאן החלטתי.

4.סעיף 353א לחוק החברות קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

5.סעיף 353א קובע חזקה לפיה, חברה בערבון מוגבל מחוייבת להפקיד, לפי בקשת הצד שכנגד, ערובה להוצאות. הרציונל לחזקה זו הינו מניעתה של הסתתרות מאחורי האישיות המשפטית של החברה כדי להמנע מלשאת בתשלום ההוצאות שנגרמו לנתבע (רע"א 10905/07 נאות אואזיס מלונות בע"מ נגד מרדכי (מוטי) זיסר (13.7.2008)).

בית המשפט העליון קבע כי קיימות שתי חלופות שבהתקיימן לא יורה בית המשפט על הפקדת ערובה. האחת - אם החברה הוכיחה כי יהיה לאל ידה לשלם את הוצאות הנתבע, אם יזכה בדין.

חלופה זו אינה מתקיימת בעניינו. כאמור, הנטל להוכיח כי יש באפשרותה לשאת בהוצאות המשפט, במדה והתביעה תדחה, מוטל על החברה, כמי שבידיה המידע הרלבנטי על מצבה הכלכלי. הנתבע הצביע על כך שגם בהליך בפני בית הדין לעבודה, חויבה החברה בהפקדת ערובה משמעותית להבטחת הוצאותיו בנוגע לתביעה שכנגד שהוגשה על ידה. בנוסף, טען הנתבע כי לחברה אין נכסים נזילים וכי נכסיה משועבדים. החברה מצידה, לא הוכיחה בתגובתה את יכולתה הכלכלית וכי תוכל לשלם את הוצאות המשפט. אישור רואה החשבון שלה, הינו אישור לקוני, שאין בו דבר והוא אינו מהווה תחליף לראיות אמיתיות בדבר יכולתה הכלכלית של החברה. החברה לא ספקה תשתית ראייתית מינימלית ממנה ניתן יהיה להסיק כי היא אכן תוכל לשלם את הוצאות המשפט, ככל שיוטלו עליה בסיום ההליך. החברה לא עמדה, אפוא, בנטל להוכיח כי תוכל לשלם את הוצאות המשפט.