בוקר ואח' נ' עוז אונגר ואח'

בפני תביעה כספית בסך של 58,500 ₪ (50,000 ₪ בצירוף מע"מ), שעניינה מחלוקת בנושא שכר טרחת עורך דין.

כללי

הנתבעת 2 (שנמחקה), אבירים פרויקט גאולה 14 בע"מ (להלן: אבירים), היא חברה יזמית שעסקה בהקמת פרויקט תמ"א 38 בבניין ברעננה. הנתבעים 3 – 22 (שנמחקו) הם בעלי דירות בבניין (להלן: בעלי הדירות). בעלי הדירות חתמו מול אבירים על הסכם לחיזוק הבניין המשותף שבבעלותם ולשיפוצו (תמ"א 38) (להלן: הסכם התמ"א). הסכם התמ"א נחתם ביום 18.7.12. באותו מועד ייצג את בעלי הדירות עורך דין אחר (להלן: עוה"ד הקודם או עו"ד סנאנס). במסגרת הסכם התמ"א סוכם ששכרו של עוה"ד הקודם ישולם ע"י אבירים, והשכר הועמד על סך של 40,000 ₪ בצירוף מע"מ.

הנתבעת 1 (להלן: עו"ד אונגר או הנתבעת 1) קיבלה את ייצוג הדיירים בהסכם התמ"א מעוה"ד הקודם, בעקבות פרישתו בעיסוק בעריכת דין. זאת, במהלך החודשים מאי – יוני 2017. עד להעברת הטיפול שולם לעוה"ד הקודם סך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ.

בתאריך 1.1.18 נחתם הסכם שכותרתו: "תוספת להסכם ייצוג משפטי מיום 18.7.12". הצדדים להסכם היו בעלי הדירות מהצד האחד, והנתבעת (וכן עו"ד טובים רחמים והתובע מהצד השני). כמו כן, חתמה על ההסכם אבירים. באותו הסכם נקבע כי עורכי הדין ימונו לייצג את בעלי הדירות, במקום עוה"ד הקודם. כן נקבע כי שכרם של עורכי הדין ישולם ע"י היזם, קרי אבירים, מתוך התקציב שאבירים העמידה לבעלי הדירות. סכום שכר הטרחה נקבע על סך של 95,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובניכוי סך של 12,000 ₪ בצירוף מע"מ ששולם לעוה"ד הקודם, כך שיתרת שכר הטרחה שנדרש היה לשלם עמדה על סך של 83,000 ₪ בצירוף מע"מ (להלן: התוספת להסכם).

הרקע לחתימת התוספת להסכם

אין מחלוקת, שהתובע והנתבעת הכירו זה את זה בחודש 7/17, שעה שהנתבעת ייצגה בעלי דירה שהתובע שכר.

טענות התובע

לטענת התובע, השיחה בין השניים התגלגלה לנושא של תמ"א 38, ואז הנתבעת סיפרה לתובע כי מתגבשת אפשרות שהיא תייצג דיירים בפרויקט תמ"א 38 בבניין מושא התביעה, אך עולם התמ"א 38 אינו מוכר לה. הנתבעת אף סיפרה שעוה"ד הקודם חדל לעסוק במקצוע, וכי שכרו הועמד על סך של 40,000 ₪, מתוכו נגבה כבר סך של 14,000 ₪.