צמל נ' אלפסי ואח'

לפני תובענה כספית. 

1.ביום 19.12.11 נחתם בין התובע ובין הנתבעת 1 (להלן – "השוכרת") הסכם שכירות ביחס לדירת התובע, הנמצאת בקומת קרקע בשד' הנשיא 27 בחיפה (להלן – "הדירה"). הנתבעת 2, שהיא אחותה של השוכרת, חתמה כערבה על הסכם השכירות (להלן – "הערבה"; הסכם השכירות צורף כנספח 2 לתצהיר התובע).

2.אין חולק, כי לאחר כמה חודשים הפסיקה השוכרת לשלם את דמי השכירות, כי התובע הגיש נגדה תביעה לפינויה מהדירה (תא"ח 54914-10-12) וביום 2.1.13 נתן בית משפט שלום בחיפה פסק דין לפינויה עד ליום 31.1.13 (נספחים 10 לתצהיר התובע).

3.ביום 2.10.13 הגישה השוכרת תביעה בבית משפט זה לקבלת פיצוי מהתובע בגין מגוריה בדירתו (תא"מ 4944-10-13). תביעה זו נמחקה בפסק דין מיום 9.3.14, תוך שצוין בו, כי –

"בהתאם להסכמת הצדדים כאמור בישיבה האחרונה, ומשנתנה לתובעת רשות להתגונן בטענות הקיזוז שהעלתה בתיק 18279/4/13, הנני מורה על מחיקת התביעה דנן.

כפי שכבר הובהר בהחלטה מיום 25/2/14 ברור כי ניתן יהיה לפסוק לנתבעת בתיק 18279/4/13 פיצוי כספי, ככל שתתקבלנה טענות הקיזוז שלה, וככל שתדחה תביעת התובע במלואה או בחלקה".

במילים אחרות, כל טענות השוכרת במסגרת תביעתה שנמחקה הועלו לפניי בתביעה דנן לשם דיון והכרעה הן כטענות קיזוז והן כדרישה לפיצוי.

4.לכל צד טענות רבות האחד כנגד משנהו:

4.1לטענת התובע -

4.1.1הנתבעת לא שילמה דמי שכירות בגין 5 חודשי מגורים בדירה בסכום של 13,000 ש"ח; השוכרת אינה מכחישה כי לא שילמה את דמי השכירות האמורים.