תא"מ 18255-11-13 בנק ירושלים בע"מ נ' מטר ואח'

לפני תביעה שעילתה שטר חוב עליו חתמו לפי הנטען הנתבעים לטובת התובע, בנק ירושלים בע"מ (להלן – הבנק). תחילת ההליך בהתנגדות לביצוע השטר שהגישו הנתבעים בלשכת ההוצל"פ, אשר הועברה לבית משפט זה והתקבלה בהסכמה.

רקע:

1.שטר החוב נשוא התביעה נחתם ביום 14.2.95 וסכומו 91,600 ₪. בשטר מצוינים פרטי הנתבעים (שם, מען, ת.ז) כעורכי השטר, ולצדם חתימות. השטר הוגש לביצוע בגין חוב כספי של הנתבעים לבנק, אשר באותו מועד עמד על סך 55,000 ₪.

2.במסגרת ההליך נטען ע"י הבנק כי השטר ניתן להבטחת החזר הלוואה שנטלו הנתבעים מהבנק ביום 13.02.1995 על סך 91,600 ₪, לצורך רכישת דירת מגורים. דירה זו היתה בבעלות אביו המנוח של הנתבע והנתבעים רכשו אותה ממנו. הבנק הצביע על הסכם מכר מיום 17.08.93 שנטען כי נחתם בין אביו המנוח של הנתבע, מר סלים נג'יב מטר, לבין הנתבעים, לפיו נמכר הנכס לנתבעים תמורת 90,000 ₪, וכן תוספת מאוחרת להסכם זה.

3.בנוסף לשטר החוב, משכנו הנתבעים את זכויותיהם בנכס לטובת הבנק. יצויין כי בעניין זה נפתח ע"י הבנק הליך נפרד בהוצל"פ. ככל הנראה, ולפי מה שנמסר מפי הבנק, הליך זה נתקל בקשיים בשל כך שלזכות הנתבעים רשומה הערת אזהרה בלבד.

4.אין חולק כי במהלך השנים הגיש הבנק את שטר החוב לביצוע שלוש פעמים לרבות הפעם הנוכחית. הדבר נלמד מהחותמות על השטר המעידות על כך כי השטר הוצג לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל בנצרת ביום 03.06.1998, בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים ביום 26.03.2005 ופעם נוספת ביום 10.09.13 היא העומדת בבסיס ההליך נשוא דיוננו (ראו עמ' 15 לפרוטוקול, ש' 1-3).

תמצית טענות הצדדים:

טענות הבנק

5.לטענת הבנק, הנתבעים חתמו על הסכם הלוואה על נספחיו ולהבטחת קיום התחייבויותיהם משכנו לטובת הבנק את זכויותיהם בנכס נוכן חתמו על שטר החוב.

6.שטר החוב כולל תנאי מפורש כי לא תהיה לעושיו כל טענת התיישנות וכי הם מודעים לכך שהתובע יכול להשתמש בשטר מספר פעמים עד גובה הסכום הנקוב בו, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כדין, ולפיכך אין כל בסיס לטענת ההתיישנות שהעלו הנתבעים כמו גם לטענה נגד השימוש החוזר בשטר.

7.הבנק טוען בנוסף כי הנתבעים לא הוכיחו כי עמדו בתשלומי ההלוואה ולא סתרו את רישומי הבנק המצביעים על קיום חוב לנתבעים, ואין הם יכולים להעלות טענות חשבונאיות שהינן במומחיות ללא חוות דעת מומחה.

טענות הנתבעים 

8.לטענת הנתבעים, הם התחתנו ביום 1.09.1994 והתארסו בשנת 1992. בתקופת האירוסין אביו המנוח של הנתבע רצה לקבל הלוואה מהבנק. לטענתם ההלוואה ניטלה עוד לפני החתונה והם אינם זוכרים שחתמו על השטר שנחזה כי נחתם בשנת 1995. על פי טענתם, בשנת 1995, לאחר הנישואין, הם לא חתמו על מסמכים כלשהם בקשר לדירה ולהלוואה.

9.לטענת הנתבעים, התובענה דנן התיישנה שכן השטר נערך ביום 14.02.1995, כ-18 שנים לפני הגשתן לביצוע. באשר לתנית הוויתור על טענת התיישנות המופיעה בשטר, לטענת הנתבעים כי היא לא הוקראה להם ולא הוסברה להם ולכן אינה מחייבת ואף מהווה תניה מקפחת בחוזה אחיד. עוד לטענתם התובע מנוע מלעשות שימוש בשטר יותר מפעם אחת מבלי שהוכיח את הסכומים בהם סולקו תיקי ההוצל"פ הקודמים שפתח למימושו.

10.עוד טוענים הנתבעים לשיהוי בהגשת התביעה שגרם לשינו מצבם לרעה, שכן אבי הנתבע ומי שיזם את ההלוואה יחד עם פקיד הבנק וטיפל בעניין משך כל השנים, הלך לעולמו, והקבלות בגין התשלומים ששולמו במהלך השנים לרבות במסגרת סגירת שני תיקי הוצל"פ אינן בידם.