תא"מ 18149-12-15 קאדי נ' טרויין ואח'

1.תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים נטענת, אשר ארעה ביום 8.3.2015 באזור מחלף אייל. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 6,459 ₪, בגין עלות תיקונים ושכר שמאי. הנתבע מכחיש כי היה מגע בין שני כלי הרכב, וכי הנזקים ברכב התובע היו ישנים. 

2.התובע טוען, כי בנסיעה בפקק נפגע מאחור, וכשיצא להסב את תשומת לב הנתבע 1 שנהג ברכבו, מצאו כשהוא עסוק בטלפון סלולרי. הנתבע 1 הכחיש כי היה מגע, והסיע את רכבו לאחור, כדי שהתובע לא יוכל לצלם את המגע בין שני כלי הרכב. בין הצדדים התפתח ויכוח, שהגיע אף לכדי תקיפת התובע ע"י הנתבע 1, ונסיעת הנתבע 1 מהמקום בלא שהשאיר פרטים. התובע הגיש תלונה במשטרה (צורף אישור).

3. הנתבע 1 טוען, כי נסע כדרכו, בפקק, ולא נצמד לרכב התובע, כשלפתע שמע את נקישות התובע על חלונו, ושמע את טענתו כי היה מגע בין כלי הרכב. הנתבע 1 טוען, כי היה עסוק בשיחה עם בנו, שישב לידו, אך היה כל העת ער למתרחש לפניו. הנתבע 1 מכחיש התעסקות בטלפון הסלולרי או תקיפת התובע. הנתבע 1 גם טוען, כי המגן האחורי ברכב התובע היה סדוק כולו ומכוסה אבק, וניכר כי היה מדובר בנזקים ישנים. הנתבע 1 מאשר כי לא מסר פרטים במקום, ונימק זאת בכך שחש שהתובע טופל עליו עלילות שווא ומנסה לסחוט אותו. הנתבע 1 אף הוא הגיש תלונה במשטרה (לא צורף אישור).

4.בנו של הנתבע, אז בן 14, העיד אף הוא, ובגרסתו – שנמסרה כמונולוג רציף – תמך בגרסת אביו, ברמת התאמה גבוהה ביותר (לרבות התייחסות לסדקים ולאבק, להקשות בחלון ולמרחק, והכל בביטויים זהים או כמעט זהים).

5.לאחר ששמעתי את העדויות, הגעתי למסקנה שגרסת התובע מסתברת יותר, וזאת, בין היתר, מהסיבות דלקמן: ראשית, וכהנחת מוצא, אדם ייטה להכחיש פגיעה בקלות רבה בהרבה מאשר ייטה אדם לטפול אשמת שווא על עובר אורח שלא חטא לו; שנית, הנזק עצמו למגן האחורי הוכח, והרכב נבדק בסמוך מאד לאחר התאונה על ידי שמאי – בעוד השמאי לא נדרש להיחקר על חוות דעתו, ומכאן כי במידה מסוימת עובר נטל הבאת הראיות לסתור אל כתפי הנתבעים; שלישית, כפי שכבר כתבתי, מידת ההתאמה בין עדויות הנתבע 1 ובנו היתה גבוהה מהמצופה, ומעוררת חשש לתיאום גרסאות; רביעית, בעוד התובע הוכיח כי הגיש תלונה במשטרה, הנתבע 1 לא עשה כן, ועצם הגשת התלונה מעניקה נופך מסויים של מהימנות לגרסה; וחמישית, טענת הנתבע 1, כי היה ער למתרחש לפניו כל העת נסתרת מכך שלא היה ער לעצירת הרכב שלפניו, פתיחת הדלת, יציאת הנהג, והתקרבות הנהג לרכבו, עד שזה הקיש על חלונו – חוסר תשומת לב זה מתיישב טוב יותר עם חוסר תשומת לב גם לגלישה קלה של רכבו בפקק, שעשויה היתה להביא למכה ברכב התובע.

6.כל הנימוקים דלעיל, כשהם נלקחים כל אחד לבדו, אולי לא היו מכריעים את הכף בין הגרסאות, אולם בהצטברם, הם יוצרים מאסה קריטית המספיקה למטרה זו.

7.משכך, אני קובע כי התאונה אכן התרחשה כנטען, ועל כן אני קובע כי על הנתבעים לשאת בתוצאותיה – אשר כשלעצמם, בהעדר ראיה נוגדת, הוכחו.

8.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 6,459 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 378 ₪, ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪. כל הסכומים האמורים ישולמו תוך 30 יום, אחרת ישאו הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

ניתן היום, י' טבת תשע"ז, 08 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.