תא"מ 18131-12-15 בע"מ נ' רז ואח'

תביעה לשיבוב כספים ששילמה התובעת למבוטחת שלה בגין נזקים שנגרמו לרכב המבוטחת בתאונה שקרתה ביום 30.12.14 בה היה מעורב רכב נהוג על ידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2.

גרסת נהגת התובעת בעדות הראשית:

אני נסעתי לחולון בצד ימין בהירות של 60-70 קמ"ש לפתע הרגשתי מכה מאחור, נכנסה בי משאית והרכב נפגע בצורה די רצינית. קיבלתי מכה בגב ובכתף והיה לי שבר בחוליות עמוד השדרה.

כתוצאה מהמכה נהדפתי ימינה. אחרי זה ניסיתי לבלום ואז פניתי קצת שמאלה וזה נכנס לאמצע הכיש. כיוון נסיעתי היה לכיוון חולון לתת חבילה לקונה שלנו. הכביש הוא כביש ישר. בהצטלבות הייתי בנתיב הימני לכיוון חולון. מאשת את הנזק המופיע בתמונות שנגרם לרכבי.

וזו עדותו הראשית של הנתבע:

נסעתי בכביש 4 לכיוון דרום, לכיוון חירייה אתר פסולת, נסע לפניי רכב ואני משאית. הרכב פנה ימינה לכיוון אתר הפסולת ואני המשכתי בנתיבי, פתאום הוא חזר חזרה פתאום פנה ימינה, שוב שמאלה. כאשר הוא חזר לנתיבי פגעתי בו בחלק האחורי. הגיעה לשם ניידת של משמר הגבול הם הזמינו אמבולנסים. כאשר הגיע שוטר דיברתי איתו והסברתי לו בדיוק מה שקרה. הוא אמר לנו לעמוד בצד ולהחליף פרטים. לאחר מכן שאל את הגברת אם התבלבלה ואז אמרה לו שאני רואה התפצלות של כביש לא יודעת לאן לנסוע.

מצאתי את עדותה של נהג התובעת בלתי הגיונית ולא סבירה. לפי גרסתה, כפשוטה, היא נוסעת בכביש וכך סתם פתאום פוגע בה רכב מאחור. בחקירה הנגדית אמרה כי נסעה ישר מספר דקות במהירות 70 קמ"ש, ללא בלימה, לא ראתה את המשאית מאחוריה ופתאום נפגעה. בנסיבות אלו, אין כל סיבה שהמשאית תפגע בה בצורה כזו. עדותה כי לא ראתה את המשאית מאחור אינה מתיישבת עם כך שהמשאית פגעה בה מאחור...וכי מניין צצה ?

גרסת הנתבע כי רכב התובעת זגזג בחוסר החלטיות הגיונית יותר ואף תואמת את תמונות הנזק ברכב התובעת. ניתן לראות בבירור כי מדובר בנזק במוקד שמאל אחורי והדבר מחזק את גרסת הנתבע כי בשלב כלשהו, לאחר שסטתה נהג התובעת ימינה היא נמלכה בדעתה ושבה שמאלה, ואז נפגעה. אילו היתה גרסת נהג התובעת נכונה, הרי שמצופה היה לראות נזק במרכז החלק האחורי של רכבה ולא בצד. הנתבע אף ציין כי היה מספר מטרים מאחורי רכב התובעת והוא אכן הבחין ברכבה וראה את צורת נהיגתה.

יצוין כי הנתבע מסר הודעה במשטרה יום לאחר האירוע, ובהודעה תיאר את המקרה ואף הוסיף כי מאחר והיה רכב משמאלו בשלב כשלהו לא יכול היה לסטות שמאלה בצורה מלאה ועקב כך נאלץ לסטות מעט אך בכל זאת פגע ברכב התובעת. סמיכות הזמן בין התאונה לבין מסירת ההודעה במשטרה מקנה לאמור בהודעה משקל גבוה שכן ההנחה היא כי מסירה תכופה של הודעה מפחיתה את החשש כי מוסר ההודעה אינו מהימן וכי הייתה לו שהות לארגן את גירסתו ולסלף את אותה. כן מופחת החשש כי תוכן ההודעה אינו מדויק הואיל וזכרונו של המודיע בגד בו.