תא"מ 18104-06-14 יוסף נ' אבו סאלח ואח'

1.פסק-דין זה ניתן על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984 וזאת מכוח הסכמת הצדדים, כמפורט בפרוטוקול מהיום.

2.המדובר בתביעה בגין נזקי רכוש שנגרמו לתובע, לטענתו, כתוצאה מאירוע מיום 25.7.11 במהלכו התדרדר רכב בבעלות הנתבע 1 אל עבר בית התובע ופגע בבית (להלן: "התאונה").

הנתבעת 2 ביטחה את הרכב בזמנים הרלוונטיים בביטוח צד ג'.

הנתבעים לא כפרו באחריות הנתבע 1 לתאונה, אלא שהצדדים חלוקים בשאלת הנזק.

התובע הגיש חוות דעת שמאית על פיה נגרמו לו נזקים בסך של 29,661 ₪ בעוד שהנתבעת 2 הגישה חוות דעת שמאית על פיה עומדים נזקי התובע, לרבות בגין שכ"ט השמאי, ע"ס של 8,854 ₪ בלבד. הנתבעת 2 שילמה לתובע סך של 9,131 ₪.

לפיכך, תבע התובע את הפרש הנזקים, העומדים, לטענתו, ע"ס 20,911 ₪.

הצדדים לא ביקשו לחקור את שמאי הצד שכנגד ולצורך הכרעה על דרך הפשרה כמוסכם, סיכמו טענותיהם בע"פ תוך הפנייה לחוות הדעת.

3.כבר בראשית הדברים אדגיש, כי בעובדה שהצדדים הסכימו והסמיכו את בית המשפט להכריע על דרך הפשרה, יש להצביע על כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת, אשר יהיו בה קביעות וממצאים חד משמעיים ביחס למי מהצדדים. כבר נקבע כי פסיקת בית המשפט בהליך לפי סעיף 79 איננה מוגבלת לד' אמותיו של הדין המהותי אלא גם לעקרונות ושיקולים של מוסר, חירות, צדק, שלום ויישור הדורים" (ת"א (ת"א) 726247/06 סלקום ישראל בע"מ נ. בריטניה ישראל מעוף נכסים והשקעות בע"מ).

4.כפי שהובהר והוסכם על ידי הצדדים, פס"ד זה אשר ניתן על דרך הפשרה אינו מנומק. בעניין זה אזכיר את ההלכה כי מוטב שפס"ד על דרך הפשרה לא ינומק בשל מורכבות השיקולים העומדים בבסיסו ואשר אינם ניתנים למדידה ומשקל (ראה רע"א 3876/01 פלסט בע"מ נ. שיטרית, שם סקר בית המשפט את הבסיס להלכה זו).

5.לאחר שעיינתי בכל המסמכים והתמונות שבפני ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע,באמצעות הנתבעת 2, סך כולל של 6,600 ₪.

למען הסר ספק,סכום זה כולל בחובו הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.