תא"מ 18103-02-16 קווים תחבורה ציבורית בע"מ נ' בת חן ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 09.08.2010 בו על פי הנטען, היה מעורב רכב בו נהגה הנתבעת 1 ובוטח אצל הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעות") אשר פגע ברכב התובעת (אוטובוס זעיר) מאחור.

קיימת מחלוקת בתיק בנוגע למעורבות רכב הנתבעות בתאונה, לאור הכחשת הנתבעות בכתב ההגנה את התרחשות התאונה ומעורבות רכב הנתבעות בה. כן טוענות הנתבעות לנזק ראייתי לאור המועד בו הוגשה התביעה (שש וחצי שנים לאחר התאונה), מבלי שקדמה, לטענתה, להגשת התביעה דרישה לנתבעות.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט למתן פסק דין בשאלות שבמחלוקת מכוח סמכותו על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984.

שמעתי את העדויות, בחנתי את הראיות ועל יסוד החומר שלפניי ראיתי לקבוע כי התובעת עמדה בנטל המוטל עליה, כדי מאזן ההסתברויות, להוכחת תביעתה.

גרסת נהג רכב התובעת למעורבות רכב הנתבעות, בו נהגה הנתבעת 1, בתאונה הייתה אחידה בעדותו ובגרסה שמסר בטופס ההודעה שמועדו מיום התאונה (ת/1), והיא נתמכת בפרטים שצוינו בטופס ההודעה כפרטי נהג צד ג' המעורב בתאונה -שמה של הנתבעת 1 ועיר מגוריה - פ"ת, שם חברת הביטוח של רכב הנתבעות ומספר הפוליסה וכן מס' הטלפון הנייד של הנתבעת 1. רכב הנתבעות לא היה במועד התאונה בבעלות הנתבעת 1, ופרטים אלה, ומספר הטלפון הנייד של הנתבעת 1 ביתר שאת, לא סביר בעיניי שהיו בידיעת נהג התובעת, אלמלא מעורבות הנתבעת 1 בתאונה. לכך יש להוסיף כי נהגת הנתבעת 1 אישרה בעדותה כי רכב הנתבעות הוא רכב העבודה הצמוד של אמה, כי נהגה ברכב הנתבעות ונסעה במקום בו ארעה התאונה. בנוסף, הנתבעות לא סיפקו הסבר מניח את הדעת, כיצד פרטיה של הנתבעת 1 הגיעו לנהג התובעת ואמה של הנתבעת 1 (מבוטחת הנתבעת 2) הוסיפה ואישרה כי עובדים אחרים בחברה שעשו שימוש ברכב היו גברים ולא הכירו את מספר הטלפון הנייד של בתה, הנתבעת 1. תמיכה נוספת יש בכך שהכחשת הנתבעת 1 מעורבותה בתאונה לא הייתה נחרצת, כפי שסביר היה שייעשה אילו לא הייתה מעורבת בתאונה, כשדבריה: "זה היה לפני 6 שנים, כמעט משוכנעת שלא, כי הייתי זוכרת אם הייתי נכנסת באוטובוס" (עמ' 3 שו' 16-17), אינם מאפיינים דברים של מי שטוען כי הוא אינו מעורב בתאונה.

הנתבעת 2 לא הכחישה בכתב ההגנה את היותה מבטחת רכב הנתבעות לא טענה להיעדר כיסוי ביטוחי, ולא השתכנעתי כי לא היה בידי הנתבעות לבדוק את פרטי האירוע הנטען על אף חלוף השנים וכי נגרם לנתבעות נזק ראייתי. לא הוצגה פוליסת הביטוח, טופס ההודעה של הנתבעת 2 (נ/1) לא כלל פרטים ולא נחתם על ידי מבוטחת הפוליסה (אמה של הנתבעת 1) ולא הוצגה תשתית ראייתית לכך שהחברה שלטענת אמה של הנתבעת 1 היא בעליו של הרכב אינה קיימת. גם לא הייתה מניעה לבדוק את רכב התובעת או את חוות דעת על ידי חוות דעת נגדית.

נתתי דעתי להיעדר ההתאמה בתיאור החיצוני של נהגת רכב הנתבעות בעדותו של נהג התובעת ולכך שאין לנתבעת ילדים, אולם במכלול הנסיבות לאור חלוף השנים מאז התאונה ועד למועד הדיון אין בכך לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי. טענת נהג התובעת לנוכחות ילד ברכב הנתבעות אינה נסתרת אך בשל מצבה המשפחתי של הנתבעת 1, ובאותה מידה לא ניתן לשלול כי היה ברכב אחיה הצעיר או ילדים של אחרים.

אשר למועד הגשת התביעה, זו הוגשה כשש וחצי שנים לאחר התאונה. לכתב התביעה לא צורף מכתב הדרישה שנטען כי נשלח לנתבעות בשנת 2012, טרם הגשת התביעה, ואולם לאור הכחשת הנתבעות מעורבות בתאונה, לא ניתן לומר כי התובעת פעלה בחוסר תום לב בהגשת תביעתה, אף שהוגשה באיחור ביחס למועד התרחשותה, ומשזו הוגשה במסגרת תקופת ההתיישנות, אין בכך לגרוע מזכותה של התובעת, לאור המסקנה אליה הגעתי, לתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

הנתבעות 1-2 ישלמו יחד ולחוד, לתובעת את סכום הנזק שנקבע בחוות דעת השמאי שלא נסתרה, בתוספת שכ"ט שמאי, בסך כולל של 5,200 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל, שכר עד התובעת כפי שנפסק בדיון, האגרה ששולמה ושכר טרחת עו"ד בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום.

פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ"ה טבת תשע"ז, 23 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: