תא"מ 18047-06-13 כהן נ' גואן

1. התובע הגיש כנגד הנתבע בקשה לביצוע שטר שהוא שיק על סך 20,000 ₪ לפקודת התובע בחתימת ידו של הנתבע. זמן פירעונו של השיק 23.10.11 (להלן: "השיק").

הנתבע התנגד לפרוע את השיק וטען כי השיק ניתן לתובע כחלק מתשלומי השבה עתידיים בגין הלוואה שהיה אמור לקבל ממנו ובסך 150,000 ₪. לטענת הנתבע קיבל מהתובע הלוואה בסך 100,000 ₪ בלבד ופרע את סכומה בצירוף ריבית בסך 20,000 ₪ ולפיכך, הורה על ביטולה.

2. גרסת התובע:

לטענת התובע, בקש ממנו הנתבע הלוואה בסכום העולה על 200,000 ₪ לאחר שנקלע למצוקה כלכלית בעסקו, מסעדת "גחלים" בראשון לציון (להלן: "המסעדה").

התובע ציין בתצהיר עדותו כי למרות עיסוקו כנותן שירותי מטבע העוסק גם בניכיון שקים ברישיון משרד האוצר, הרי שההתקשרות הפיננסית ביניהם נבעה מהיותם חברים טובים.

התובע הצהיר בתצהיר עדותו הראשית (סעיף 7) כי הלך עם הנתבע לבנק הפועלים. שם נטל הלוואה ופרט דולרים ומסר לנתבע סכום העולה על 200,000 ₪.

מנגד, מסר לו הנתבע מס' המחאות על סך 20,000 ₪ כל אחת מהן, אשר פרעו חלק מסכום ההלוואה והיתרה הבטיח לשלם תוך מספר חודשים.

לאחר פירעונן של 5 המחאות, פנה אליו הנתבע ובקש ממנו להימנע מהפקדת יתר ההמחאות בשל מצוקה כלכלית נוספת אליה נקלע.

לאחר שהנתבע התחמק מהתובע והתעלם מפניותיו לפרוע את החוב, החליט להפקיד את ההמחאה שמועד פירעונה הוא המאוחר מבין כולן (השיק נשוא התביעה) וגילה להפתעתו כי בוטלה.

3. גרסת הנתבע:

הנתבע הכחיש טענת התובע לפיה ניתנה לו ההלוואה במסגרת יחסיהם החברית של הצדדים אך אינו מכחיש היכרותם בהיותו של התובע מגיע למסעדה מדי פעם לסעוד את ליבו. לטענתו מדובר בהלוואה חוץ בנקאית שניתנה לו מאת התובע מתוקף היותו של התובע עוסק במתן הלוואות.

הנתבע טוען כי, לאחר שקיבל מהתובע בשנים 2006 או 2007 הלוואות שונות אותן פרע, ביקש מהתובע בשלהי שנת 2010 הלוואה בסך 150,000 ₪ לאחר שהמסעדה נשרפה והוא היה זקוק למימון ביניים עד שיקבל את תגמולי הביטוח.

הנתבע טוען כי סוכם על ריבית בשיעור 5% לחודש ועל כן התבקש, ואף נתן בידי התובע, 9 שיקים דחויים מעותדים על סך 20,000 ₪ כל אחד מהם החל מיום 23.2.11 ובכל 23 לחודש שלאחריו עד ליום 23.10.11 ובסה"כ 180,000 ₪.

לאחר שמסר לתובע את השיקים הנ"ל, נתן לו התובע סך של 100,000 ₪ והבטיח לו כי יתן לו סך של 50,000 נוספים תוך זמן קצר אלא שסכום זה מעולם לו שולם לו ולכן פרע רק 5 שקים שסכומם הכולל 120,000 ₪.

בכך, טען הנתבע פרע את ההלוואה שקיבל מהתובע ואף שילם לו ריבית נשך העולה בשיעורה על המותר בחוק הלוואות חוץ בנקאיות.