הראל חברה לביטוח ואח' נ' עדי ואח'

מונחת לפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 10.12.15 בחניה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 54-914-52 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 96-431-76 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79א לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים, באופן בו יישא הנתבע 1 באחריות בשיעור של 80% ואילו התובעת 2 תישא באחריות בשיעור של 20%.

עדותה של התובעת 2 (להלן: "התובעת") היתה קוהרנטית ואמינה. היא מתיישבת עם מיקומי הנזק בכלי הרכב המעורבים. רכב התובעת נפגע פגיעת מעיכה נקודתית במרכז דופן שמאל. מכת המעיכה אופיינית לפגיעות הנגרמות כתוצאה מפתיחת דלת פתאומית אל עבר רכב, וניכרת הטבעת סף הדלת בדופן. העובדה שרכב התובעת נפגע במרכז הדופן ולא בחזיתו תומכת אף היא בגרסת התובעת (אחרת ניתן היה לצפות לנזק בחזית או בדופן קדמית של רכב התובעת). דלת רכב הנתבעים נפגעה בסף. לו היתה הדלת פתוחה קודם לתאונה, ניתן היה לצפות לפגיעה בחלקה הפנימי.

עדותו של הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") לא היתה משכנעת, והיא אינה מתיישבת עם אופי הנזקים לכלי הרכב כפי שתואר לעיל. אף עדותו של עד הראייה, מר עופר ורד לא הפריכה את גרסת התביעה. עדותו לא היתה אמינה. הוא תיאר התאונה כמתרחשת לנגד עיניו, כאשר הוא ממוקם סמוך לחזית רכב הנתבעים. רק לאחר שעומת עם תמונות המקום הודה, כי למעשה היה מרוחק קמעה מכלי הרכב בעת קרות התאונה. הוא העיד, כי לא בא בדברים עם הנהגים המעורבים בזירת התאונה, וכי הנתבע יצר עימו קשר "כמה שבועות" לאחר התאונה (אח"כ תיקן לכשבוע-שבועיים), ובכך סתר את עדות הנתבע, אשר טען, כי הפנה את התובעת לעד במקום.

לפיכך הגעתי לכלל הכרעה, כי יש להעדיף את גרסת התובעות על פני גרסת הנתבעים, לפיה הנתבע נושא בעיקר האחריות לתאונה אשר נגרמה כתוצאה מפתיחת הדלת אל עבר רכב התובעת. עם זאת, גם נהגת התובעת נושאת באחריות מסויימת לתאונה. לפי עדותה, נכנסה לחניה מייד לאחר כניסת רכב הנתבעים. מצופה היה ממנה שתנהג במשנה זהירות תוך שקילת האפשרות כי הדלת של הנהג תיפתח לעברה.

נוכח האמור לעיל, יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובעות סך של 6,854 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל, ואגרת משפט ששולמה.

שכר עדים כפי שנפסק במהלך הדיון ושכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.

הסכום הכולל ישולם בתוך 30 ימים.

בנוסף ישלמו הנתבעים לתובעות שיעור של 80% מהנזק בגין אבדן הנחת היעדר תביעות וזאת בתוך שלושים יום ממועד המצאת אסמכתא לאבדן הנחה בפועל.

המזכירות תמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים.

ניתן היום, ט"ז אדר תשע"ז, 14 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.