תא"מ 18012-10-15 ג.מ. מעיין אלפיים (07) בע"מ נ' עירית ירושלים

התובעת מפעילה רשת מרכולים בארץ, בין היתר מפעילה היא סניף בשכונת גילה (להלן: "הסניף").

ברחבה הסמוכה לסניף הונחו עגלות רכישה ומקרר (להלן: "הציוד").

התובעת טוענת כי הציוד הונח בשטח הנמצא בבעלותה.

פקחי העיריה, המופקדים בין היתר על אכיפת חוק העזר לשמירת הסדר והניקיון סברו שהציוד הונח בשטח ציבורי שאינו בבעלות התובעת לפיכך ביום 19.8.15 נתנו הפקחים ברירת קנס בגין השארת הציוד במקום ציבורי.

ביום 25.8.15 הגיעו הפקחים עם משאית ועליה מנוף, הרימו את הציוד למשאית ונטלו אותו מהמקום. הציוד אינו שמיש יותר והיא נלקח לגריטה.

הצדדים חלוקים בענין נטילת הציוד. התובעת טוענת כי הציוד נלקח בניגוד לרצונה, בתוך המועד שהיה עליה להודיע, לפי ברירת הקנס שקיבלה, אם היא מבקשת להישפט על הנחתו במקום. התובעת טוענת עוד שהציוד היה מונח בשטח השייך לה ולפיכך גם לא היה נימוק שהצדיק את לקיחתו או את מתן ברירת הקנס בגינו. לטענתה הציוד נלקח ללא סמכות ולפיכך היא תובעת את הסכום של 75,000 ₪ הנובע מערך המקרר 27,100 ₪, ערך העגלות 14,160 ₪ ונזק תדמיתי ופגיעה בשם בסך 50,000 ₪. הסכום הועמד על 75,000 ₪ כדי שהתביעה תתנהל בהליך של סדמ"ר.

הנתבעת טוענת כי הציוד היה מונח במעבר ציבורי, בשטח שלא שייך לתובעת. לאחר שניתנה ברירת הקנס ביקשה מנהלת הסניף מטעם הנתבעת את סיוע העיריה בסילוק הציוד מהמקום ולפנים משורת הדין ואף על פי שהנתבעת לא מחוייבת בכך, הזמינה הנתבעת משאית על חשבונה, העמיסה את הציוד ולקחה אותו לגריטה, הכל כאמור בהסכמת ואף לבקשת הנתבעת.

העידו בפני מנהל הסניף מטעם התובעת והפקחים אשר נתנו את ברירת הקנס ושהזמינו את משאית הפינוי מטעם הנתבעת.

מנהלת הסניף העידה כי מדובר היה בציוד שהונח בשטח ששייך לתובעת. לדבריה היא אמרה כך לפקחים ואף הסבירה להם שמדובר בעגלות קניה ובמקרר שהובא לסניף אך התברר שהוא לא מתאים בגודלו לסניף לפיכך הוא הושאר בחוץ תוך כוונה שנציגי התובעת יבואו ויקחו אותו לסניף אחר בו הוא יתאים. לטענתה לא ביקשה מהפקחים שהעיריה תפנה את הציוד ואף לא הסכימה לפינוי. משנשאלה מדוע לא התנגדה לביצוע הפינוי אף לא התנגדות מילולית, כפי שניתן לראות בסרט הצילום בו נראה הפינוי השיבה: