תא"מ 17999-02-13 לוי נ' גוברמן ואח'

מונחת בפני תביעה שעניינה תאונת דרכים, אשר אירעה ביום 10.5.12 בכביש גהה בין כלי רכב נושא מספר רישוי 87-944-25 ובין כלי רכב נושא מספר רישוי 76-133-62 (להלן: "התאונה").

אין חולק כי אירעה התאונה, אך יש חולק באשר לנסיבות התרחשותה.

העידו בפני שני הנהגים המעורבים בתאונה והוגשו הראיות.

בתום הדיון בתביעה, לאחר שמיעת טענות הצדדים והעדויות, הסמיכו באי כח בעלי הדין את בית המשפט לפסוק את הדין על דרך הפשרה, על פי סע' 79 א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984. זאת לאחר שהובהר לצדדים כי פסק הדין יינתן ללא נימוקים וכי העילות לערעור על פסק דין זה הינן מצומצמות ביותר, כך שקיים קושי משמעותי לערער עליו.

לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכבים, הגעתי לכלל מסקנה כי הנתבעת 1 היא הנושאת באחריות לתאונה.

גרסת התובע נסמכת על עדותו. עדות התובע היתה אמינה, ברורה ומפורטת. התובע הסביר באופן משכנע כי התאונה התרחשה בשעות הלילה המאוחרות, אשר הן שעות עבודתו כנהג מונית. התובע תיאר כיצד בעודו נוסע בנתיב האמצעי סטתה הנתבעת 1 מנתיב הנסיעה השמאלי אל עבר גדר ההפרדה שמשמאל לה, ומשם סטתה אל רכב התובע ופגעה בו, עד שהתנגשה בשנית בגדר ההפרדה. התובע ייחס דפוס נהיגה זה להיות הנתבעת 1 בגילופין בעת נהיגתה.

גרסת הנתבעים לא הפריכה את גרסת התובע. עדות הנתבעת 1, כתימוכין בגרסת הנתבעים, לא היתה משכנעת. הנתבעת 1 טענה, כי התאונה התרחשה כאשר נסעה בנתיב האמצעי, וכי התובע הדפה מהנתיב האמצעי אל עבר גדר ההפרדה. במילים אחרות, לפי גרסתה, רכב התובע הדף את רכבה עד כי זה חצה נתיב וחצי והתנגש בגדר ההפרדה. הסבר זה פחות מסתבר מן הבחינה ההגיונית.

יתר כל כן, הנתבעת 1 לא זכרה את פרטי התאונה. היא לא זכרה האם הרכב נהדף באופן שחצה נתיב שלם (עמ' 5 לפרוטוקול, שורה 25), היא לא זכרה מה אמרו לה האנשים אשר היו עדים לתאונה (עמ' 6 לפרוטוקול, שורות 23-24), היא לא זכרה אם הגיעה משטרה (שם, שורה 26), מה אמר לה התובע (עמ' 7 לפרוטוקול, שורות 5, 7) או מה היה החלק הפוגע ברכב התובע (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 6-8). העובדה שהנתבעת 1 לא זכרה את הארוע על פרטיו מעמידה באור בעייתי את גרסתה אל מול גרסתו העקבית והמפורטת של התובע. מעבר לכך, עובדה זו עשויה כשלעצמה לאשש את טענת התובע על דבר היות הנתבעת 1 בגילופין בעת התאונה.

בנוסף, הנתבעת 1 היססה מלהזכיר בעדותה כי הסובבים אותה הציעו לפנותה באמבולנס מהמקום (עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 24, וכן בהמשך בעמ' 8, שורה 10). וגם בכך יש להעיד כי הנתבעת לא מסרה גרסה מלאה בפני ביהמ"ש, יתכן כי מתוך חשש כי ההצעה לפנותה באמבולנס תומכת בסברה כי היתה בגילופין. בכל מקרה ההימנעות החוזרת ושונה מציון דבר ההצעה לפינוי באמבולנס מעוררת תהיות אודות אמינות עדות הנתבעת 1.