תא"מ 17979-10-15 הראל חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' שרעבי ואח'

לפניי תביעה כספית מיום 18.10.15 ע"ס 7,022 ₪ בסדר דין מהיר, שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 4.4.10.

בתיק זה שילמה הנתבעת 3 לתובעות פיצוי בגין קרן החוב מושא התביעה (לאחר מועד הגשת התביעה ולידי ב"כ התובעות), והמחלוקת שנותרה להכרעה בין הצדדים היא בשאלה, האם זכאיות התובעות גם להוצאות התביעה, בשים לב למחלוקת שקיימת בין הצדדים בשאלה האם נתנו התובעות לנתבעים הזדמנות לסלק החוב בטרם ההליך המשפטי.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984, ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

התובעות זכאיות ל-70% מהוצאותיהן. אומר בתמצית זאת: קיים קושי רב להכריע במחלוקת שבין הצדדים, שיש לה יסוד עובדתי מובהק, ללא שמיעת ראיות (הכיצד בדיוק ניתן לדעת מה עשו התובעות בכל השנים הרבות שקדמו להגשת התביעה, גם בשים לב לדלות הטענות והמסמכים בכתב התביעה, שבו אין כל פירוט מגעים שקדמו להגשת התביעה ושבו לא גולו מסמכי מגעים ולא צורפו העתקיהם לכתב התביעה? והכיצד בדיוק ניתן לדעת מה בדיוק קיבלו וידעו כל השנים הנתבעים 2+1 שרק נגדם פעלו התובעות בטרם הגשת התביעה, גם בשים לב לכך שלכתב ההגנה לא צורף כל מסמך שבו דווחה התאונה לנתבעת 3 ושבו דווח לה הידוע למבוטח ולנתבעים 2+1?). הצדדים בחרו שלא לשמוע ראיות בנסיבות, ומשמדובר בעניין פשוט וזניח למדי, אפשרתי זאת, אך עליהם לדעת שהכרעה כזו לא יכולה להיחשב "עקרונית" או אף רצינית, בהיעדר בירור עובדתי יסודי, שרק בעקבותיו ניתן (אולי) להוציא מסקנות נורמטיביות. יצוין כי התרשמתי שהתובעות נהגו בקולגיאליות רבה עם הנתבעים, לאורך כל דרכו של תיק זה, והדבר בהחלט לא מתיישב עם תווית נטענת של תובעות שמתנהלות בחוסר תום לב נטען.

הנתבעים ישלמו לתובעות את הסכומים הבאים (מעבר לסכום קרן החוב שכבר שולם כאמור לעיל):

• סך של 265 ₪ בגין 70% ממחצית ראשונה של אגרת בית משפט ששולמה.

• סך של 49 ₪ בגין 70% מעלות איתור פרטי הנתבע 1 (לפי מסמכי בקשה למתן פס"ד בהיעדר הגנה שהוגשה בתיק).

• סך של 1,050 ₪ בגין 70% מסך מקובל של שכ"ט עו"ד מינימלי שנפסק בתיקים כאלו.