תא"מ 17955-06-15 ארוגטי נ' לוי

תובענה בסכום קצוב שהוגשה ללשכת ההוצאה לפועל, על סך של 30,752 ₪ לתשלום שכר טרחת עורך דין. התובענה הוגשה על ידי התובע, עורך דין, כנגד הנתבע אשר היה לקוחו, על יסוד הסכם שכר טרחה מיום 3.6.2012.

ההליך המשפטי:

1.התובע הגיש ללשכת ההוצאה לפועל תובענה בסכום קצוב על סך 30,746 ₪. הנתבע מצידו הגיש בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות, בקשה לביטול עיקולים וכן התנגדות לביצוע התביעה. ביום 25.10.15, על יסוד הסכמת התובע, ניתנה לנתבע רשות להגן.

2.ביום 31.1.16 התקיימה בפני ישיבה מקדמית אליה התייצבו התובע והנתבע בעצמם ובאי כוחם. במועד הישיבה בה – נכח כאמור הנתבע – נקבעה ישיבת הוכחות ליום 13.7.16 (ראו פרוטוקול מאותו היום).

3.ביום 13.7.16, מועד ישיבת ההוכחות – התייצב ב"כ הנתבע, אך הנתבע לא התייצב וזאת ללא כל הודעה או בקשה מקדימה ועל אף שכאמור מועד הישיבה נקבע בסיום הישיבה המקדמית בה נכחו, בין היתר, הנתבע בעצמו ובא כוחו.

במועד הישיבה בא כוח הנתבע רמז לבעיות רפואיות של הנתבע וציין שלא הצליח ליצור עם הנתבע קשר לפני הדיון. בנסיבות אלו ובכדי לאפשר לנתבע למצות יומו בבית המשפט חרף מחדלו הדיוני הוריתי במועד הישיבה כי הנתבע יגיש תצהיר בגדרו יבאר את סיבת אי התייצבות בצירוף אסמכתאות, זאת לא יאוחר מיום 26.7.16 (והכל כמפורט בהחלטה מיום 13.7.16), בכל מקרה אפשרתי לנתבע באמצעות ב"כ לחקור את התובע וזה ויתר על חקירתו (פרוטוקול מיום 13.7.16 עמ' 6 ש' 9-11).

4.ביום 27.7.16 ולאחר שלא באה כל הודעה מטעמו של הנתבע חרף ההחלטה הנ"ל, נקבע בהחלטה נוספת כי ככל שלא תבוא הודעה מטעם ב"כ הנתבע לפיה הוא עדיין מייצג את הנתבע – יינתן פסק דין בהעדר הגנה.

רק ביום 1.8.16 הוגש תצהיר מטעם הנתבע.

5.ביום 3.8.16 ניתנה החלטתי בקשר עם תצהירו של הנתבע, אשר לא כלל כל סיבה ממשית להיעדרותו מישיבת ההוכחות, ובגדרה קבעתי כי התנהלות הנתבע עולה כדי זלזול משווע בבית המשפט ובצד שכנגד ומשכך יש לראות בנתבע כמי שלא התייצב לישיבת ההוכחות והוריתי על הגשת סיכומים מטעם הצדדים (ראו החלטה מפורטת מאותו היום).

על יסוד האמור מובא להלן פסק הדין;

עיקר טענות הצדדים:

6.התובע (להלן: "עורך-הדין") טען כי בין הצדדים נחתם הסכם שכר טרחה ביום 3.6.12 לפיו התחייב עורך-הדין לבדוק את חיובי הארנונה שמטילה הרשות המקומית על הנכס בו החזיק הנתבע (להלן: "הלקוח"). בהתאם להסכם שכר הטרחה, שכר הטרחה יקבע כאחוז מהחיסכון בחיובים למשך שנה ממועד קבלת ההחלטה בדבר הפחתת חיובי הארנונה והן מכל סכום שיוחזר לנתבע במעמד ההחלטה על תיקון החיובים.

עורך הדין טען כי לאחר החתימה על הסכם שכר הטרחה פעל תחילה בפני ועדת הערר להפחתת חוב הארנונה לשנים 2011-2013. במסגרת הטיפול התבררו טענות הלקוח בפני בית המשפט המחוזי והגיעו להסכמה עם הרשות המקומית, אשר קיבלה תוקף של פסק דין. על הטיפול בגין שנים 2011-2013 שילם הנתבע את שכר הטרחה. בהמשך לפסק הדין המשיך עורך-הדין לפעול בקשר עם החוב לשנת 2014 והצליח להביא להפחתת החיוב גם עבור שנה זו. על כן הוציא הנתבע דרישת חוב שכר טרחה עבור שנת 2014 על סך 30,746 ש"ח, אלא שהנתבע סירב לשלם והתנער מהתשלום.

7.מאידך טען הלקוח כי שכר הטרחה אשר הגיע לתובע שולם לו במלואו. הלקוח טען כי עבור שנת 2014 לא היה עורך-הדין זכאי לתשלום שכר טרחה מאחר שבשנת 2014 פעל הלקוח באופן עצמאי מול עירית תל אביב לשינוי סיווג הנכס וכי עורך-הדין פעל על דעת עצמו מול הרשות המקומית. הלקוח טען כי מאחר שעמד בפני נסיעה לחו"ל ביקש מעורך-הדין להתייצב במקומו לדיון וסיכם עם עורך-הדין כי התשלום יהיה עבור ההתייצבות לדיון בלבד. מאחר שהלכה למעשה לא התקיים דיון שכן העירייה הוציאה הודעה עוד קודם לכן בקשר עם סיווג הנכס, טען הנתבע כי עורך-הדין אינו זכאי לשכר טרחה.

דיון והכרעה: