תא"מ 17915-04-15 מנורה מבטחים ביטוח בע"מ נ' עיריית חיפה

1.התובעת, אשר ביטחה רכב מספר 20-345-67 שבבעלות שרוף פואד (להלן: הרכב והמבוטח, לפי העניין), הגישה נגד הנתבעת תביעה בסדר דין מהיר לפיצוי בסך 9,970 ₪, שהינו, לטענתה, גובה הנזק שנגרם למבוטח כתוצאה מתאונה שאירעה לרכב ביום 11.1.2015, בעת שנפגע במהלך נסיעה ממכסה של בור ביוב אשר בלט או עף ממקומו. נטען כי הנתבעת היתה המחזיקה ו/או הבעלים של הכביש בו מצוי בור הביוב, וכי התאונה אירעה בשל התרשלותה, שהתבטאה באי-כיסוי הבור, אי-סימונו, אי-גידורו ויצירת מפגע לציבור. כן נטען להיפוך נטל השכנוע לאור הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו", ולהפרת חובה חקוקה. נתבע פיצוי בגין הנזקים הבאים: תשלום לנותני שירותים לפי הערכה בחוות דעת שמאי בסך 8,848 ₪, עלות דמי שמאות בסך 472 ₪ והפסד בגין השבתת רכב בסך 400 ₪. לכתב התביעה צורפו חוות דעת שמאי, חשבון השמאי, הודעת המבוטח לתובעת על התאונה, העתק הרשימה של פוליסת הביטוח שהתובעת הוציאה למבוטח ותמונות. 

2.בכתב ההגנה כפרה הנתבעת בקיום יריבות בינה לבין התובעת, וטענה כי ככל שמדובר במכסה ביוב שפגע ברכב אזי על התובעת לדרוש פיצוי מתאגיד המים ולא ממנה. עוד צוין כי ביום 8.1.2015 קיבלה הנתבעת הודעה על אודות בור בכביש ברחוב אבא חושי בחיפה, בסמוך לאוניברסיטת חיפה, אשר נוצר במהלך סערה קשה שפקדה את האזור במועדים 6-7.1.2015, וכי הבור כוסה ביום 14.1.2015, עם שוך הסערה.

עוד נטען כי הבורות בכבישים נפערים כתוצאה משחיקה של האספלט כתוצאה מחלחול מי גשמים או מעבר כלי רכב כבדים, אותם לא ניתן למנוע. הודגש כי על נהגים לנסוע בזהירות בהתאם לתנאי הכביש, וכי כניסת הנהג המבוטח ביודעין לתוך הבור היא המחדל שגרם לנזק הנתבע. צויין עוד כי על-פי הפסיקה, אין אפשרות שעירייה תהא אחראית לכל מפגע הנוצר כתוצאה מבלאי טבעי ושימוש רגיל בדרך, וכי כל אדם במרחב הציבורי נוטל על עצמו סיכונים שפעמים רבות אינם מקימים עילת רשלנות.

3.בישיבה שהתקיימה היום העידו המבוטח וראש תחום תביעות נזיקין באגף שפ"ע אצל הנתבעת. לאחר שהעדים נחקרו, סיכמו באי-כוח הצדדים את טיעוניהם והסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984.

4.לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובנספחיהם ומוצגים שהוגשו במהלך חקירות העדים, ושבתי וקראתי את טיעוניהם של באי-כוח הצדדים, החלטתי לקבל את התביעה בחלקה, ולהורות כדלקמן:

הנני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת 6,635 ₪ וכן אגרת תביעה, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה, 14.4.2015, ועד לתשלום המלא בפועל. מאחר ועקב מחדל התובעת החלה ישיבת ההוכחות באיחור של כ- 45 דקות, לא אעשה צו להוצאות, למעט החזר האגרה כאמור.

ניתן היום, י"ט טבת תשע"ז, 17 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: