תא"מ 17888-07-14 דומיקאר בע"מ נ' ברזילי ואח'

1.לפניי תביעה כספית ע"ס 14,200 ₪, בסדר דין מהיר שעילתה נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים שאירעה ביום 22.03.2012 בין כלי רכב מ"ר 66-863-69 (להלן: "רכב התובעת") לבין כלי רכב מ"ר 59-889-57 (להלן: "רכב הנתבעים 1 ו-2") ולבין כלי רכב, מ"ר 23-176-69 (להלן: "רכב הנתבעים 3 ו-4") (ולהלן: "התאונה").

2.התובעת טוענת כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהגי רכבי הנתבעים כאשר רכב הנתבעים 1 ו-2 סטה מנתיב נסיעתו לנתיב נסיעתו של רכב התובעת פגע ברכב התובעת כאשר נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 טוען כי רכבו נהדף על ידי רכב הנתבעים 3 ו-4.

הנתבעים 1 ו-2 טוענים כי האחריות לקרות התאונה חלה על נהג רכב הנתבעים 3 ו-4, שכן רכב הנתבעים 3 ו-4 סטה לעבר רכבם ואילו נהג רכב הנתבעים במטרה לנסות למנוע את התאונה הסיט את רכבו אך עלה על אי תנועה ופגע ברכב התובעת.

הנתבעים 3 ו-4 לעומת זאת, מכחישים כל מעורבות מצד רכבם בתאונה וטוענים כי נהג רכב הנתבעים 1 ו-2 אילץ את נהג רכב הנתבעים 3 ו-4 לעצור ולאחר מכן טען כי נהג רכב הנתבעים 3 ו-4 גרם לסטייתו והתנגשותו של רכב הנתבעים 1 ו-2 ברכב התובעת. למעשה, טוענים הנתבעים 3 ו-4 כי לא היה כל מגע בין הרכבים.

3.למעשה, התובעת והנתבעים 1 ו-2 אינם חלוקים לעניין עצם קרות התאונה אלא שהם חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ואילו הנתבעים 3 ו-4 חולקים על עצם מעורבות רכבם בתאונה.

4.נערכה לפניי ישיבה מקדמית שבה נשמעו ראיות הצדדים והעידו נהגי רכבי הצדדים.

עתה נותר לדון ולהכריע בתובענה.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים במהלך חקירתם בבית המשפט, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק ברכבים, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו-2 להידחות, ודין התביעה נגד הנתבעים 3 ו-4 להתקבל במלואה.