תא"מ 17885-05-14 ברלין נ' גרוסברג ואח'

1. תביעה זו עניינה נזק לכלי רכב, שהיו מעורבים בתאונת דרכים, אשר ארעה ביום 17.2.2014 בכניסה לחניון ביה"ח זיו בצפת. התובע טוען לנזקים בסך כולל של 8,781 ₪, בגין עלות תיקונים, ירידת ערך ושכר שמאי.

2.המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה, וממילא להטבת הנזקים. אין חולק, כי רכב התובעת היה בתנועה אל כיוון מחסום הכניסה לחניון, ואילו רכב הנתבעים היה בימין הדרך, בניצב לכביש, כשאחוריו לכיוון הכביש, ובולטים מעט אל תוכו, ופניו לכיוון משטח חניה לא מוסדר (ושהכניסה אליו אסורה, ככל הנראה, לפי התמרורים שבמקום).

3. נהגת התובע טוענת כי התאונה ארעה בזמן של תנועה איטית, עקב בצד אגודל, לכיוון המחסום, כשרכב הנתבעים החל בנסיעה אחורנית משטח החניה הלא-מוסדר אל הכביש, ופוגע ברכב התובע בצדו הימני.

4. הנתבע 1 טוען כי התאונה ארעה בזמן שעמד ללא ניע במקום המתואר, כשהוא בולט מעט אל תוך הכביש, וכשרכב התובע, שנע לכיוון המחסום, סוטה מעט ימינה, ומתחכך בחלקו האחורי של רכב הנתבעים.

5.לבד מהנהגים, נשמעה גם עדותה של אשת הנתבע 1, שסיפרה שראתה את התאונה מתרחשת, בעת שעמדה מחוץ לרכב, בדרכה לבית החולים.

6.לאחר ששמעתי את העדויות, בחנתי את התרשימים המתארים את גרסאותיהם, ראיתי תמונות הנזקים שנגרמו לכלי הרכב המעורבים ומיקום הפגיעות בהם, אני מעדיף את גרסת נהגת התובע, אותה מצאתי מהימנה יותר מהאחרות, בין היתר בשל השילוב של כל אלה: שני עדי הנתבעים כשלו בלשונם אגב תיאור התאונה, ונקטו שניהם במינוח "עצרתי" או "עצרנו", בבואם לתאר את תגובתם הראשונית לאחר התאונה. אמנם, שניהם הסבירו פליטת פה זו, כל אחד בדרכו, אולם פליטת הפה הראשונית, האינסטינקטיבית, מלמדת כי ככל הנראה אכן, הפעולה הראשונה לאחר התאונה היתה עצירת הרכב, ומכאן משמע שזה היה בתנועה בעת התאונה; בין שני העדים נפלו גם סתירות בגרסאות, אשר יכול וכדברי ב"כ הנתבעים יש בהן כדי ללמד על אותנטיות ואי-תיאום, אולם גם יכול ויש בהן כדי ללמד על גרסה שאינה בנויה על הזיכרון; שניהם הפנו לתמונות שצילמה נהגת התובע על אתר, ולעובדה שתמונות אלה אינן מראות את חלקו הקדמי של רכב התובע – ושניהם ביקשו להסיק מכך, שהנהגת חפצה להסתיר את דבר קיומה של פגיעה המתחילה כבר בחזית, והתומכת יותר בתיאור הנתבעים את התאונה – אולם חוות-דעת השמאי שבדק את הרכב אינה מזכירה כל נזק שהוא בחזיתו, אלא במוקד צדי-אחורי בלבד.

7.כל האמור, גם אם אינו חד-משמעי, הריהו מספק לצורך הטיית מאזן ההסתברויות לטובת גרסת נהגת התובעת.

8.משכך, אני קובע כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על שכם הנתבע 1, ועל כן על הנתבעים לשאת בתוצאות הנזקים שנגרמו.

9.לאור כל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 8,781 ₪, וכן את אגרת התביעה בסך 379 ₪, כשסכומים אלה נושאים הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד היום. כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪.