תא"מ 17861-03-16 איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ואח' נ' כהן ואח'

 1.לפניי תביעת תחלוף והפסדים, בסדר דין מהיר, בגין תגמולי ביטוח ששילמה התובעת 1 למבוטחתה, היא התובעת 2, ובגין הנזקים שנגרמו לתובעת 2 בעקבות הפעלת הכיסוי הביטוחי, הכל בשל נזקי רכוש שנגרמו בתאונת דרכים מיום 25.06.2015, בין כלי רכב, מ"ר 44-912-68 (להלן: "רכב התובעות") לבין כלי רכב, מסוג משאית, מ"ר 53-635-68 שבעת התאונה היה נהוג בידי הנתבע 1 ומבוטח על ידי הנתבעת 2 בביטוח אחריות לנזקי צד ג' (להלן: "המשאית") (ולהלן: "התאונה").

2.אין מחלוקת לעניין עצם קרות התאונה אלא שהצדדים חלוקים באשר לנסיבות התרחשותה ולגבי היקף הנזק.

3.נערכה לפניי ישיבת הוכחות שבה הוצגו ראיות הצדדים ונשמעה עדותם של נהגי כלי הרכב המעורבים בתאונה.

4.בתום הדיון בתביעה, הגיעו הצדדים להסדר, לפיו הסמיכו הם את בית המשפט לפסוק בתביעה ובסכסוך על דרך הפשרה, ועל פי שיקול דעת בית המשפט, ללא הנמקה וללא גבולות, וזאת בהתאם לסמכות הנתונה לבית המשפט על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, לאחר שהובהר לצדדים כי עילות הערעור על פסק דין זה מצומצמות ביותר, באופן שקיים קושי משמעותי לערער עליו, וכי בית המשפט יכול לקבל את התביעה במלואה, לדחותה או לקבל אותה באופן חלקי.

5.על סמך מכלול החומר המונח לפניי, לאור התרשמותי הבלתי אמצעית מהעדים, ולאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות בתיק, בשים לב להגיון שבקרות התאונה ונסיבות התרחשותה ומוקדי הנזק, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל במלואה.

הגם שהצדדים הסמיכוני לפסוק על דרך הפשרה וללא נימוקים, מצאתי ליתן הנמקה תמציתית לביסוס מסקנתי.

אני מעדיף את גרסתה של נהגת רכב התובעות, שהתיישבה עם מוקדי הנזק והייתה מהימנה עליי מאוד, על פני גרסתו של נהג המשאית, שלא הותירה בי רושם דומה בלשון המעטה.

שוכנעתי כי התאונה אכן נגרמה בנסיבות שהמשאית שנסעה על הנתיב השמאלי ביותר בכביש, הייתה במהלך פנייה שמאלה בצומת, ובזמן שרכב התובעות נוסע בנתיב שמימינו. שוכנעתי כי נהג המשאית ביצע פנייה שמאלה מבלי לתת את דעתו לרכבים הנוסעים בנתיב שמימינו, והמשאית פגעה לאורך הצד השמאלי של רכב התובעות, וראייה לכך כי הנזק ברכב התובעות מתחיל מהקצה האחורי של הצד השמאלי ועד לקצה הקדמי של הצד השמאלי.

סבורני, כי בנסיבות התאונה, לא היה באפשרותה של נהגת רכב התובעות למנוע את התאונה. משכך האחריות לקרות התאונה חלה במלואה על נהג המשאית.

באשר למחלוקת בעניין היקף הנזק הנטען, הרי שמאחר שהנזק נתמך בחוות דעת שמאי ובאסמכתאות המתאימות, ומאחר שהצד שכנגד לא הגיש שומה נגדית שככלל באמצעותה ניתן היה לסתור את גובה הנזק, ואף לא ביקש לחקור את שמאי התובעת על חוות דעתו, הרי שסכום התביעה בדין יסודו.