תא"מ 17853-05-11 אללוף נ' משעול

לפניי בקשת התובעת להורות על מחיקת התביעה השטרית שהגישה ללא צו להוצאות (בקשה מס' 7) ובקשת הנתבע לדחות את התביעה, ולחייב את התובעת בהוצאותיו בגין התביעה.

המדובר בתביעה שטרית, שראשיתה בבקשה לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל בירושלים בגין שיק על סך 2,600 ₪, שניתן – כך לטענת הנתבע – בטעות, במסגרת הסכם שכירות דירה.

ההליך התנהל בירושלים, לפני כב' הרשם אורי פוני, וההחלטה בהתנגדות לביצוע שטר, כמו גם בבקשה להעברת הדיון לבית משפט השלום בתל-אביב ניתנה רק ביום 23.11.2014, אף שהדיון התקיים כבר ביום 11.9.2011.

הדיון קבוע לפניי לישיבה מקדמית ליום 12.4.2015, ושתי הבקשות קא עסקינן – בקשה מס' 7 ובקשה מס' 8 – הוגשו ביום 1.4.2015 – יום עבודה אחד לפני היציאה לפגרת הפסח.

לאחר עיון בבקשות ובתגובה שהוגשה – הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה, ולא למחוק אותה, וכי יש לחייב את התובעת בשכ"ט עו"ד ובהוצאות – אם גם על הצד הנמוך. להלן אביא את נימוקיי לכך, בתמצית.

כתב התביעה עצמו – הוא בקשת ביצוע השטר. על פי תקנה 214ב1 (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, כאשר ניתנת רשות להתגונן בתביעה המתאימה, על פי סכומה, להתברר בסדר דין מהיר:

"התובע ימציא לבית המשפט ולבעלי הדין את המסמכים שיש לצרף לכתב התביעה לפי תקנות 214ג ו-214ח, בתוך שלושים ימים ממועד המצאת ההחלטה בדבר מתן הרשות להתגונן או ממועד המצאת כתב ההגנה, לפי הענין; המצאת מסמכים לפי פסקה זו יראו כהמצאת כתב תביעה, לצורך מנין המועדים הקבועים בפרק זה"

התובעת לא פעלה בהתאם להוראות תקנה זו, ועל כן, הלכה למעשה – אין לפני בית משפט זה כתב תביעה בסדר דין מהיר, כך שאין התביעה יכולה להמשיך ולהתברר. זאת ועוד. הנתבע פרש בתצהיר התומך בהתנגדות לביצוע שטר גרסה מלאה ומפורטת של הגנתו, אולם התובעת לא הגישה תצהיר עובדתי שיש בו כדי לסתור את גרסת הנתבע חרף לוחות הזמנים הקבועים בתקנה 214ט לתקנות. מכאן, שאין בפי התובעת תשובה לגרסתו העובדתית הסדורה של הנתבע. על כן – יש לדחות את התביעה, ולחסוך מן הנתבע התדיינות עתידית, ולא למחוק אותה.

אשר לסוגיית שכר הטרחה וההוצאות – מדובר בהליך שהצריך דיון בבית המשפט בירושלים, לווה בפתיחת תיק הוצאה לפועל על כל הכרוך בכך והמשתמע מכך, וגרם טרחה וטרדה לנתבע. בנסיבות אלה, וחרף הטענות המצערות המופיעות בבקשת המחיקה של התובעת – טענות אשר לא נתמכו בכל אסמכתא שהיא, אפילו לא בתצהיר של התובעת – לא יהיה זה הוגן לחייב את הנתבע לשאת בעצמו בעלויות ניהול ההליך.

זאת ועוד. חרף העובדה שמדובר בהליך שעניינו סכום נמוך יחסית – כ-2,600 ₪ - ההוצאות שנדרש הנתבע להוציא אינן זניחות, וכוללות ייצוג משפטי, הגשת בקשות וכיו"ב.