תא"מ 17751-11-14,תא"מ 28153-12-13

1.תביעה ותביעה נגדית לתשלום בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים באירוע תאונתי מיום 19.5.13 בו היו מעורבים רכבי הצדדים.

לטענת כלל חברה לביטוח, התובעת בתא"מ 17751-11-14 (להלן: "התובעת") הנהג מטעמה נהג את המשאית בכביש ראשי והתקרב לצומת אורים, כאשר לו זכות הקדימה, החל בחציית הצומת ולפתע הגיח הרכב הפוגע משמאל, כשאינו מציית לתמרור עצור המצוי בכיוון נסיעתו, והתפרץ אל צומת לא פנוי. לפי גרסת נהג התובעת ניסה לבלום אך התקשה לעשות כן בשל משקלה הרב של המשאית ולכן סטה שמאלה אל הנתיב הנגדי על מנת לחמוק ממנו ואז הבחין בו הרכב הפוגע וחזר שמאלה ופגע בחלקה הקדמי הימני של המשאית בחלקו השמאלי אחורי.

לטענת נהג הרכב הנתבע, אבי התובע בתא"מ 28153-12-13 (להלן: "הנתבע") נסע ביום התאונה לכיוון צומת אורים, כשבכוונתו לפנות שמאלה בצומת מושא התאונה. לפי גרסתו, עצר בהתאם לתמרור עצור לפונים שמאלה ומשאית טריילר צהובה (שאינה מעורבת בתאונה) אשר באה מכיוון נסיעתה של משאית התובעת התעתדה לפנות שמאלה, האטה ונהגה סימן לנהג הנתבע לעבור תוך שהטריילר ממתין במפרץ פניה שמאלה.

בהתאם, החל הנתבע בפניה שמאלה כשהוא משתלב אל נתיב האצה המצוי בצדו השמאלי של נתיב הנסיעה, הסתכל במראה וראה את משאית התובעת מאחוריו כשהיא סוטה לנתיב הנסיעה הנגדי ופוגעת בו בצדו האחורי שמאלי.

מאחר שתובענה זו נדונה בסדר דין מהיר, הרי שלפי הוראות תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פסק הדין להיות מנומק באופן תמציתי.

2.לאחר ששמעתי עדות הנהגים בפני וכן עדותו של בן הנתבע ושקלתי במכלול הטענות והראיות הקיימות, מצאתי כי הראיות בתובענות שבפניי נותרו מעויינות ובהינתן גרסאותיהם הנוגדות של הצדדים דין התובענות להידחות הדדית.

גרסאות הצדדים באשר לאירוע גופו מנוגדות. בעוד שנהג התובעת טוען כי הנתבע נכנס מיד לנתיב הנסיעה לאחר פנייתו שמאלה ובכך קיצר את טווח הבלימה שעמד לרשותו, וזאת לאחר שלא נתן לו זכות קדימה כמתחייב, הנתבע שולל גרסה זו וטוען כי פנה אך אל נתיב ההשתלבות ושם אף האט עד כדי עצירה משהבחין בנהג התובעת מגיע מאחוריו.

כך, בעוד שנהג התובעת טוען כי סטייתו שמאלה אל הנתיב הנגדי נבעה מרצונו לחמוק מפגיעה בנתבע, אלא שהנתבע הוא זה אשר התעשת והחליט לשוב לצדו השמאלי של הנתיב וכך ארעה הפגיעה, שולל זאת הנתבע וטוען כי נהג המשאית ירד לגמרי לנתיב התנועה הנגדי, נתן ברכב מכה בצד אחורי שמאלי עם חלק ימני קדמי של המשאית והעיף את רכבו.

מתיאור הנסיבות כפי שעולה מעדות הנהגים ומעדות בנו של הנתבע, לא מן הנמנע כי התאונה ארעה בכל אחת מהדרכים המתוארות, ומהראיות לא ניתן להסתייע ולקבוע ברמת ההסתברות הנדרשת כי גרסה אחת עדיפה על רעותה, גם משלא מצאתי לשלול מהימנותה של עדות זו או אחרת.

כך, מחד, לא ברור מדוע לא הובא הנוסע ברכב הנתבע למתן עדות (מלבד הטענה כי לא עלה בידיו ובידי בא כוחו להביאו למתן עדות), ומאידך לא הובאה כל ראיה באשר למהירות נסיעת המשאית (טכוגרף), לנוכח טענות הנתבע, ראיה שניתן היה להביאה בקלות.

לפי תמונות מקום התאונה נראים סימנים בסיומו של נתיב ההאצה ואולם מנגד הסביר הנתבע כי מחמת עוצמת הפגיעה נהדף הרכב ויכול שחומרים שהיו ברכב הנתבע התפזרו במקום המסומן. עוצמת הפגיעה הנראית בתמונת רכב הנתבע עשויה לאמת טענה זו.