תא"מ 17741-07-14 דומיקאר בע"מ נ' אליהו ואח'

לפניי תביעה שעניינה נזקי רכב התובעת בתאונה מיום 31.3.2013 בה מעורב רכב הנתבעות, ובגדרה נתבעים נזקי רכב התובעת על פי חו"ד שמאי שצורפה לכתב התביעה, בצירוף שכ"ט שמאי וכן ימי השבתה. אין מחלוקת בנוגע לעצם התרחשות התאונה. המחלוקת הינה בשאלת נסיבות התרחשות התאונה והנזק.

הצדדים הסמיכו את בית המשפט להכריע במחלוקת ביניהם מכוח סמכותו של בית המשפט על פי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984. לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את הראיות, ובשים לב לנסיבות קרות התאונה ומוקדי הנזק ברכב הגעתי לכלל דעה לחלק את האחריות בין הנהגים המעורבים באופן הבא: נהגת רכב הנתבעות -80%, נהג רכב התובעת - 20%.

ראיתי לקבל את גרסת נהג התובעת לתאונה לפיה עת שרכב התובעת הוסע בנתיבו ברחוב חד סטרי עם נתיב נסיעה אחד לכל כיוון, רכב הנתבעות שהיה בעצירה בנתיב הנגדי החל בנסיעה לאחור כנגד כיוון הנסיעה וסטה לנתיב נסיעת רכב התובעת, ולהעדיפה על גרסת נהגת הנתבעות בעדותה לפיה התאונה ארעה כשרכב הנתבעות היה בעצירה בנתיב הנגדי לנתיב נסיעת רכב הנתבעות, כשחלקו של רכב הנתבעות בתחום החנייה וחלקו חוסם את נתיב נסיעת רכב התובעת. עדותו של נהג התובעת הייתה קוהרנטית. גרסתו לתאונה הייתה אחידה ועקבית לגרסתו בטופס ההודעה (ת/1) והיא נתמכת במוקדי הנזק בכלי הרכב, המסתברים עם גרסת נהג התובעת, יותר מאשר עם גרסת נהגת הנתבעות. רכב התובעת על פי חוות דעת השמאי שצורפה ניזוק בדלת שמאל קדמית ובכנף שמאלית קדמית ובתמונות הרכב נראים סימני פגיעת פח בדלת שמאלית קדמית. אליבא עדות שני הנהגים, רכב הנתבעות ניזוק בפינה קדמית ימנית. מוקדי הנזק זה מסתברים עם גרסת נהג התובעת יותר מגרסת נהגת הנתבעות, שהייתה מתאפיינת, אילו רכב הנתבעות חסם בחלקו הקדמי את נתיב נסיעת רכב התובעת ונהג רכב התובעת הסיט את ההגה ימינה ושמאלה, כגרסת נהגת התובעת בעדותה, בסימני נזק בחזית רכב התובעת ובדופן רכב הנתבעות, דבר שלא ארע.

לכך יש להוסיף כי קיים קושי לקבוע ממצאים על יסוד עדותה של נהגת הנתבעות, ארבע שנים לאחר התאונה, עת שגרסת נהגת הנתבעות בעדותה אינה הגרסה שנמסרה בטופס ההודעה (נ/1) ונהגת הנתבעות דחתה בחקירתה גרסה זו.

בנסיבות אלה האחריות לתאונה מוטלת על נהגת הנתבעות, בשיעור שקבעתי.

נתתי דעתי לכך שבטופס ההודעה מטעם התובעת ת/1, יש "עדכון לגרסה", אולם לא ראיתי שיש בכך לגרוע מהמסקנה אליה הגעתי, בשים לב שגרסת נהג התובעת לכך שרכב הנתבעות שהיה בעצירה החל בנסיעה תוך סטייה לנתיב נסיעת התובעת הייתה אחת, ומוקדי הנזק בשילוב הגרסה בטופס ההודעה כי רכב הנתבעות פלש לנתיב רכב התובעת, תומכים בהסברו של נהג התובעת כי הביטוי "מאחורי" בגרסה שבטופס ההודעה, מתייחס לנתיב הנגדי.

עם זאת, בשים לב למוקד הנזק ברכב התובעת (דלת וכנף שמאלית קדמית), בשילוב עדותו של נהג התובעת כי הבחין ברכב הנתבעות בעצירה בנתיב הנגדי ונגד כיוון התנועה וזירת התאונה, היה על נהג התובעת לצפות את מהלך נסיעת רכב הנתבעות בטרם חלף על פניו בנסיעה ולאפשר לרכב הנתבעות להשלים את מהלך החנייה, ומכאן אחריותו לתאונה בשיעור שקבעתי. תשובת נהג התובעת "כל פעם שאנחנו נראה רכב עומד אנחנו נחשוב מה עושה הנהג ואולי נעצור את הרכב פתאומיות ומישהו יכנס בי מאחורנית" (עמ' 2 שו' 25) אינה מנחה את הדעת בנסיבות תיק זה.

אשר לנזק, התובעת סומכת טענותיה על חוות דעת שמאי שצורפה לכתב התביעה. חוות הדעת לא נסתרה, וכפוף לחלוקת האחריות שקבעתי אני מקבלת את קביעותיה. אינני מקבלת את התביעה בגין הפסד ימי השבתה, בהיעדר תשתית ראייתית להוכחת רכיב זה.

לאור חלוקת האחריות שקבעתי, הנתבעות, יחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 4,376 ₪ בצירוף הצמדה למדד מיום הגשת התביעה, שכר העד מטעם התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרת משפט ששולמה ושכר טרחת עורכי דין בסך של 1,500 ₪. הסכום הכולל ישולם תוך 30 יום. פוטרת את התובעת מתשלום המחצית השנייה של האגרה.

ניתן היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.