תא"מ 17713-07-15 אבידוב נ' התיאטרון הלאומי הבימה בע"מ(חל"צ)

לפניי תביעה לפיצוי בגין הפרה של הוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב – 1982 (להלן: "חוק התקשורת").

על עובדות היסוד אין מחלוקת: הנתבעת, חברה לתועלת הציבור, שלחה שבע הודעות פרסומת באמצעות מסרונים (SMS) אל התובע. אין מחלוקת, כי התובע פנה, כבר לאחר ההודעה הראשונה, במסרון חוזר וביקש להסירו מרשימת התפוצה. אין מחלוקת, כי הנתבעת הוסיפה לשלוח לו הודעות גם לאחר שפנה וביקש את הסרתו באמצעות מסרון.

המחלוקת היא על היקף הפיצוי, ובעיקר – על יישום אמות המידה שנקבעו ברע"א 1954/14 אילן חזני נ' שמעון הנגבי (סיתונית מועדון דאיה ורחיפה במצנחים) (2014) (להלן: "הלכת חזני").

ראשית יוער, כי לאחר שהוכיחה הנתבעת כי התובע רכש ממנה בעבר כרטיסים להצגות, יש לקבוע כי ההודעה הראשונה שנשלחה אל התובע נכנסת לגדרי סעיף 30א (ג) (3) לחוק התקשורת, ועל כן – אין מדובר בדבר פרסומת אסור על פי החוק, ואין התובע זכאי לפיצוי בגינו.

עם זאת, לאור הוראות סעיף 30א (ד) לחוק התקשורת, גם מי שהסכים לקבל דברי פרסומת רשאי לבקש להסירו מרשימת התפוצה, וחלה חובה על המפרסם להסירו. משכך, לפנינו שש הפרות, הן ההודעות השנייה עד השישית.

על פי אמות המידה שנקבעו בהלכת חזני, נקודת המוצא היא, כי על הפיצוי להיות כזה שישיג את תכליות החוק, אך לא יהיה מעבר לנדרש לשם השגתן של תכליות אלה (סעיף 10 להלכת חזני). בענייננו, נראה כי הרתעה הושגה ללא קשר להליך דנן, וככל הנראה בעקבות בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד הנתבעת כאן.

כפי שהצהירה הנתבעת, היא עדכנה את מדיניות משלוח ההודעות שלה, כעת (בניגוד לעבר) היא מאפשרת הסרה גם באמצעות מענה במסרון, כדרישות סעיף 30א (ד) לחוק התקשורת. כשיקול לחומרה טען התובע, כי הנתבעת הוסיפה ושלחה אליו הודעות נוספות לאחר שביקש להסירו מן הרשימה.

לאחר ששקלתי את הטענות ואת הטעמים שהובאו לפניי, אני סבור כי הסכום המשקף נכונה את מידת ההרתעה הראויה, בעיקר לנוכח קיומו של הליך לאישור תובענה ייצוגית, הוא סך של 4,000 ₪, ואני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע סכום זה.

לשאלת הוצאות ההליך ושכר הטרחה – הנתבע לא הוציא הוצאות מיוחדות לשם ניהול ההליך, פרט לאגרת בית המשפט – ועל כן תישא הנתבעת בהוצאות בסך 380 ₪, המשקפות את סכום המחצית הראשונה של האגרה.

לעניין שכר טרחת עו"ד – מדובר בכתב תביעה גנרי, אשר עשרות כמוהו הוגשו, בנוסח כמעט זהה, עם שינויים ותיקונים בהיקף מצומצם, ועל כן מידת טרחתו של עורך הדין בהכנתו – נמוכה. משלא הוצג הסכם שכר טרחה, ולא הוכח כי התובע שילם לעורך הדין סכום כלשהו, אני מחייב את הנתבעת לשאת בשכ"ט עו"ד בסך 500 ₪, אף זאת בהתחשב בשיקולים שהועלו בהלכת חזני.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ו, 27 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.